לא, זה לא סמנטיקה.
זה גם גישה אבל זה גם פרקטיקה.
כי אם אנחנו 'מעסיקים את' הילדים זה מיקוד בהם וזה בא ממקום שרואה בעיה ומנסה לפתור אותה.
אם אנחנו באים ממקום של 'לבלות עם' זה בא ממקום חיובי שמכניס את עצמנו למשוואה.
תחשבו רגע על עצמכם – עם מי אתם אוהבים לבלות? עם מישהו שנהנה כמוכם, מתלהב ושמח או אם מישהו שנשרך לידכם חסר סבלנות עם פרצוף חמוץ? הנאה משותפת מגבירה את ההנאה ולעומת זאת מישהי מבואס לידינו, מוריד אותנו.
מה שקורה לא פעם הוא זה:
זה לא תמיד ככה או אצל כולם אבל הרבה מאתנו מכירים את התהליך.
לעומת זאת, ושוב, תחשבו על עצמכם בכל הקשר, אם אנחנו מבלים יחד, זה מייצר קירבה, שמחה, בונה את מערכת היחסים שלנו.
יש לזה אפילו ערך חינוכי. במקום שהמוקד הוא ריצוי ממוקד בהם, הם לומדים לבנות יחד, שותפות. הם לומדים לחשוב על עצמם אבל גם על האחרים, לחפש פתרונות, להתחשב ולמצוא משהו שהוא לכאורה פשרה אבל מניב הרבה טוב.
אז איך עושים את זה?
- בחירה נכונה, לא משהו שאנחנו סובלים בו – נבחר משהו שגם אנחנו נהנים בו גם אם זה לא הבילוי המועדף עלינו, אז לפחות משהו שאנחנו לא סובלים ממנו.
- הגדרת תקציב – שתואם את מצבנו הכלכלי. למרבה הצער חופשת הקיץ לא מביאה איתה זכייה בלוטו או בונוס. אם אנחנו נכנסים להוצאות חריגות זה מלחיץ ומתסכל אותנו ולפעמים אנחנו רגשית (לא רציונלית), מאשימים את הילדים.
- חשיבה משותפת בה כולם מביעים רצונות וגם לומדים על המגבלות (כן, גם מגיל גן אפשר לקיים כאלה שיחות).
- חלוקת סוגי בילוי עם השותפים – לפעמים נגייס שותפים או נחלק ביננו לבין בני הזוג את הבילויים לפי האהבות השונות שלנו. נכון, אנחנו רוצים גם לבלות על המשפחה יחד, אבל אין טעם בביחד אם הוא מניב משהו שאף אחד לא רוצה להיות בו.
- תכנון ובניית פרקי זמן סבירים – לפעמים כאמור נעשה דברים שהם לא בדיוק מה שאנחנו הכי אוהבים. אז נתחום אותם בזמן, או תדירות כדי שלא נגיע למצב שאנחנו מתחילים לסבול.
- להכניס משהו שאנחנו אוהבים – למשל מה שהרבה משפחות עושות, שותפים שמשמחים. לפעמים משפחה נוספת, או חברים שלנו שנותנים לנו ערך מוסף שאנחנו נהנים ממנו או עוזרים לילדים לעשות דברים שהם אוהבים ואנחנו לא. רק צריך לשים לב שלא הזמנו חברים ועכשיו מעצבן אותנו שהילדים מפריעים לנו לבלות איתם.
כהורים יש לנו הרבה משימות, אבל חשוב שלא נשכח פשוט לאהוב את הילדים וליהנות איתם. זה הבסיס להכל.