תמי גור

לקיחת אחריות

לקיחת אחריות

ילדים/נוער עשו משהו לא בסדר, אנשי החינוך/הורים לא פעם מצפים שהם ייקחו אחריות.

לרוב כשאני שואלת מה זה אומר אני אקבל את שתי התשובות הבאות:

1.      שהם יודו שהם אלה שעשו את המעשה

2.      שהם יתנצלו או יגידו שהם לוקחים אחריות. 

העניין הוא שזה לא מסתיים  פה. לרוב יש לזה המשך.

לתיקון –

תיקון רכוש, מעבר לצוות הדרכה אחר,  השתתפות בפרויקט למען …וכו

חוויית צדק –

לא יכול להיות שהם יצאו בזול,

צריך להיות מחיר

הרתעה –

תראו, מי שיעשה יש לזה מחיר.

והמחיר כואב.

אבל!

ילדים ונוער מהר מאוד מסובבים סיטואציות.

לפני שאני ממשיכה,  חשוב לי להבהיר – זה לא תמיד קורה ואני לא חושבת שהם בהכרח מניפולטיביים, הם פשוט באמת מבואסים. 

אם הם פגעו ועכשיו יש מחיר, הם הופכים לקורבנות. 

הם מרגישים מאוד מסכנים ולפעמים מסבירים שזה בסדר להעניש אבל העונש מוגזם (גם כשהוא לא) וכו.

העניין הוא שהדיון הזה מסיט לא פעם את הפוקוס מהעיקר.                                             

א – מהעיקר שהוא התיקון

ב- מהעיקר שהוא לקיחת אחריות. ההודאה באשמה היא רק שלב א של לקיחת אחריות.

לקיחת אחריות זה לא רק להודות באשמה.

תחשבו בדרגים מדיניים, מנכ"לי חברות, מנהלי בנקים וכו. אם הם טועים, עושים משהו לא בסדר ואומרים שהם צריכים לקחת אחריות, לרוב הציפייה היא שהם יתפטרו מתפקידם.

הפוקוס משתנה כי אנחנו פתאום מתחברים לנרטיב החדש שהם מסכנים (הם באמת מסכנים) וכי זה מכניס אותם למגננה והתעסקות בכאב שלהם במקום בעיקר, לקיחת אחריות ותיקון. 

הגדרה

√ עונש – ממוקד בפוגעים ונועד לגבות מחיר כואב. גם אם לשם חינוך, הרתעה וכו'.

Χ לא עונש – פעולה אחרת, גם אם כואבת, אך שממוקדת בהגנה על הקורבן, בתיקון או בתהליך התפתחות/חינוך של הפוגעים,
אינה עונש. גם אם היא נחווית ככזה על ידי הפוגעים.

 

הסיבה השנייה לא לתת עונש נוסף היא שאם הם לוקחים אחריות, לרוב כבר יהיה לזה אספקט של כאב ומחיר גם אם לא זו הכוונה.

אבל מעבר לזה – אם כשהם לוקחים אחריות הם נענשים, אז למה להם בעצם לקחת אחריות?

הרי בלקיחת האחריות הם בעצם "מסגירים" את עצמם לטובת התיקון ובעצם גם כדי להימנע מעונש.

אם הם ילמדו שגם כשהם לוקחים אחריות, עושים תיקון, משלמים את מחיר התיקון הם בכל זאת יקבלו עונש, זה לרוב משוואה שלא מעודדת לקיחת אחריות.

שוב!

יש מקרים בהם בכל זאת נרגיש שהתיקון לכשעצמו לא מספיק כי היה פה משהו שבאמת חצה גבולות וצריך לקבל גם נראות וגם מחיר מרתיע.

אבל צריך לפעול בצורה זו באמת רק במקרים יוצאי דופן ואז, לדעת להסביר היטב את הרציונל לכל המעורבים. 

אז כשמדברים על לקיחת אחריות, חשוב לא לאבד פוקוס, לזכור את הסיבה, המטרה והרציונל.

אפשר ורצוי להיות אמפטיים לכאב שאולי נגרם, אבל לא לאבד פוקוס.

Privacy Preference Center

דילוג לתוכן