חזרה לתפריט “ארגז הכלים”

פתיחה – דברו ישיר ובכנות.

אל תלכו סחור סחור
ואל תנאמו – המנעו ממונולוגים שמנסים בבת אחת לתת את כל התורה כולה.

אל תהיו שיפוטיים!

זה אומר שבאים לא מביקורת על האדם אלא מהרצון לגרום לו לראות דברים אחרת ולבחור בחירה אחרת.
למשל:
במקום – אתה לא מבין את ההשלכות וכמה זה מסוכן – אמרו – אני רוצה לוודא שאתה מביא בחשבון את כל ההשלכות, שיש לך את כל המידע שאתה צריך כדי לקבל החלטה.

היו אמפטיים

במקום “זה מאוד בעייתי שאתם שותים”  – אמרו  –
,אני מבין את הרצון לשתות”, או “אני מבין מאיפה זה בא ובכל זאת אני רוצה שנדבר רגע על הבחירה הזו”, “זה בסדר גם אם תבחר משהו ולא מיד תעמוד בהחלטה שלך, יש החלטות שקשה ליישם “.

הקשיבו באמת

שאלו מידי פעם “איפה את? “, “זה מה שהתכוונת?” , “איך אתה מרגיש עם מה שאני אומרת?”
אל תהיו ממוקדים בתשובות שלכם אלא בהם. נסו להבין מה הם צריכים מכם.
זכרו, כל אחד הוא אחד ויחיד ולא בהכרח צריך את מה שזה שלפניו היה צריך, לא בהכרח מביא לאותה שיחה את אותם דברים.
הקשיבו כאילו הם האדם הראשון אתו אתם משוחחים.

הציעו עזרה

למשל  – “בכל מקרה, לא משנה מה תבחרי, גם אם הוא נוגד את מה שנדבר כאן ומה שאת יודעת שאני הייתי רוצה שיקרה, אני תמיד כאן בשבילך. אף פעם אל תרגישי לא נוח ללפנות אלי. אני תמיד אשתדל לעזור ואני תמיד אשמח להמשיך את הדיבור על הנושא”.

סיפורים וחוויות שלכם – מתי ואיך להשתמש

חשבו היטב למה אתם רוצים לשלב אותם בשיחה. איך הם משרתים אתכם? מה בני השיח שלכם עשויים לשמוע בסיפור שלא חשבתם עליו (למשל שלמרות הכל אתם כאן היום, למשל שגם אתם שתיתם ככה אז מה אתם מעמידים עכשיו פנים, למשל שאתם די דפוקים בגלל משהו שעשיתם בסיפור).
אל תביאו סיפורים רק כדי להראות שאתם גם הייתם שם. זה לא תמיד עובד ולא תמיד חשוב להם.

אם אתם מביאים סיפור על זה שאתם הייתם כמוהם, זה יעבוד רק אם אתם משלימים את זה בהסבר למה היום אתם כבר לא שם. מה הביא אצלכם לשינוי.
אם לא עשיתם שינוי הסיפור לא ישרת אתכם ובאופן כללי יהיה לכם מאוד קשה להיות בשיחה כזו.

פסק זמן

אם אתם לא יודעים את התשובה קחו פסק זמן.
אל תענו תשובה לא מוצלחת רק כי לא היה לכם נעים לא לענות.

אפשר לומר “לא חשבתי על זה, בוא נחשוב על זה יחד”, או “אני מציע שנעצור כאן ואני אברר לגבי זה ונדבר שוב ב…”

לא להיות עם תשובה, זה לא סימן לחולשה זה סימן להקשבה ורצון לתת להם מענה מדויק.

החזירו שאלות ושאלו שאלות

למשל – חניכ/ה שואל אתכם לגבי השתייה שלכם אתם יכולים לענות:
“למה אתה שואל? מה היית רוצה לדעת? אתה מנסה להבין משהו דרך השתייה שלי? את חושבת שאם לי זה עבר בשלום אז גם לך זה יעבור בשלום? את מחפשת לגיטימציה?  ”

זה מחייב אותם לעצור ולחשוב, הודף את הרצון שלהם להפיל אתכם ומאפשר לכם לתת מענה מדויק יותר.

אל תשאלו שאלות של סחור סחור “אז מה היה במסיבה? נהנית? ”
ואל תשאלו שאלות שמטרתן רק שהם יגידו את מה שאתם יודעים “אתה עישנת?”.
אם אתם באמת לא יודעים, אתם יכולים לשאול ישיר.

באופן כללי

  • השארו ממוקדים במטרה ואל תסטו לשיחה כללית שמנסה לכסות הכל, ואל תגררו להתנצחויות או הגנה על עצמכם.
  • אל תכניסו האשמות שלא קשורות כמו (אבל אתה לא לוקח אחריות בשום מקום ,בואי שנינו יודעים שזה לא המקום היחיד בו את…)
  • אל תנסו לשכנע בכל מחיר – אל תייגעו ותחזרו על עצמם ואל תוותרו על אף אחד מהכללים לעיל כדי לשכנע.
  • זכרו שלרוב לא מספיקה שיחה אחת ובכל מקרה נדיר שחניכים יגידו “אתה צודק, אני טועה ואני אשנה מעכשיו” , מספיק שהם היו קישובים, גלגלו אתכם מחשבות.
  • החליטו מתי מתאים לסיים את השיחה.
  • וחשוב חשוב, היו נעימים והתמקדו בהם ולא בטיעונים שלכם.

ומילה על התנגדויות ומי שלא באמת אתנו בשיחה:

לא מקיימים שיחה בכל מצב!
אם מדברים אליכם בחוסר כבוד עצרו. שימו את זה על השולחן ואל תקבלו את זה.
“למה אתה כועס? אתה שם לב שאתה מרים עלי קול? אבל למה אתה מאשים? “.
“זה לא מכבד איך שאת מדברת אלי, אני חושבת שאני מדברת אליך בצורה מכבדת”

סמנו את חוסר שיתוף הפעולה
“אני מרגישה שאת לא איתי בשיחה. את מעוניינת להמשיך את השיחה הזו?”
“אם את לא באמת מתכוונת להביא את עצמך לשיחה אז אני מציעה שנעצור כאן וננסה שבו בהזדמנות אחרת”.

אל תסגרו את הדלת, הגידו שתמשיכו בהזדמנות אחרת בתקווה שאז הם יבחרו להיות אתכם בשיחה. אבל אל תאפשרו דיבור לא מכבד ולא אמיתי – כי שם אין דיאלוג ואין מחשבה.