מאת: המועצה לשלום הילד
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 11
במאמרו הכל קשור מערבב יאיר לפיד מין בשאינו מינו. תוך תיאור ארבע אפיזודות שונות ובלתי קשורות הוא מחבר אותן למסכת אחת ומגיע למסקנה שהילדים בישראל (כולם?רובם?) הם בלתי נסבלים ושעודף זכויות גורם להם בסופו של דבר להפוך לאנסים.
מי שמשווה נערות צעירות הסוגדות לאלילי "האח הגדול", לנערים החשודים באונס קבוצתי, עושה עוול לא רק לאותן נערות אלא גם מגמד את העבירה הנוראית של אונס.
לפיד שופך קיתונות של בוז על הנערות "עובדות האלילים" ועל הוריהן אך מתעלם ממי שיצר וטיפח את התופעה לממדים מפלצתיים- אנשי התקשורת ויחסי ציבור-בתקשורת הכתובה והמשודרת. מתעלם ולא מייחס להם גרם של אשמה- האם בגלל שמדובר בבוגרים, האם כי מדובר בחבריו (אם לא האישיים, חבריו למקצוע). בדומה, יאיר לפיד מזכיר את האפיזודה הנוראה של צלמי עיתונות הצובאים על פתח ביתה של הנערה קרבן האונס הקבוצתי.
האם מדובר בצלמים-ילדים? (ומי שלח אותם לצבוא על הבית?). ואיך זה שאין ללפיד ולו ביקורת אחת על ניצול לרעה זה של הזכות לחופש העיתונות?
חבל שיאיר לפיד- איש טוב ומוכשר, מצטרף לגל העכור השוטף אותנו לאחרונה עד שדומה שיש תחרות בתיאור השלילי של ילדי ישראל והצורך להכות בהם. בהכללות בלתי מסויגות ותוך הקצנה תמוהה, מאוד אופנתי לאחרונה לתלות בילדים בישראל, מטף ועד מתבגר, כמעט כל נגע אפשרי.
אלימים, שתויים, דלוקים, מתלבשים כמו זונות, חסרי חינוך, מציתים, משתוללים, דוקרים, רוצחים, חסרי ערכים, חסרי השכלה, חסרי תרבות- הם רק חלק מתכונותיהם הנוראות. ממש מתבקש להכריז "הכה בילדים והצל את המולדת". (רק וירטואלית ומילולית, בשלב זה).
אין עוד שום קבוצה באוכלוסיה, עליה ניתן לכתוב בהכללה מכתימה שכזו ולחלום שהדברים יודפסו. עם יד על הלב, נסו להחליף את המילים ילדים, בני נוער, תלמידים, בחלק מהמאמרים, במילים נשים או ערבים או בני מיעוטים. מישהו היה מעלה על דעתו להעיז לפרסם מין כתב אישום מכליל שכזה.
לא, ילדים אינם מלאכים קטנים. הם רק בני אדם, בדיוק כמונו. כמונו, יש בהם חרוצים ועצלנים, חצופים ואדיבים, שטחיים ומעמיקים, אמיצים ופחדנים וכל השאר. ואולי מה שמרגיז את הכותב באמת, הוא שהילדים הם תמונת ראי שלנו המבוגרים. הרבה יותר קל לכעוס ולהשמיץ את הראי, מאשר את הדמות הניבטת ממנו.
מאיפה השניות והמוסר הכפול בהטפה לילדים?
לא ילדים אחראים לפשע המאורגן בישראל ולחוסר המעש נגדו.
לא ילדים מעצבים את הטרנדים האופנתיים לילדים.
לא ילדים מפרסמים ומשווקים סקס ופורנוגרפיה בקטלוגים של אופנה לבני נוער.
לא ילדים עיצבו מדיניות כלכלית דורסנית שבה כסף הוא ערך עליון. ערך בלעדי.
לא ילדים יצרו אצלנו פערים חברתיים ועוני הגדולים ביותר בעולם המערבי.
לא ילדים מטנפים שמורות טבע ומשאירים אחריהם הררי זבל.
לא ילדים מפרסמים בתקשורת כתבות דיוקן מחמיאות על עבריינים ופושעים.
לא ילדים מזרימים באינטרנט פרסומי תועבה באין מפריע.
לא ילדים מעודדים בראש חוצות תרבות של לגיטימציה לסמים "קלים".
לא ילדים עומדים מאחורי "כוחות השוק" המעודדים את "תרבות" המותגים.
לא ילדים אחראים ל"תרבות" הנהיגה בכבישים.
לא ילדים דוחפים באגרסיביות את מיסחור הילדות.
לא ילדים עומדים לדין ולחקירת משטרה בגין שוחד, גניבה, מרמה והפרת אמונים.
לא ילדים אחראיים להורים הנעדרים מחייהם, כש"זמן איכות" של 14 דקות ביממה משמש להם כאליבי.
אבל כמה קל יותר להאשים את הילדים בכל וכמה נוח יותר לא להתנצח עם קברניטי המשק, כלכלני האוצר, המנהיגות הפוליטית, המשווקים, המפרסמים, כלי התקשורת, ברוני ההון, אבירי האינטרנט, אוהדי הספורט, הנהגים ועולם המבוגרים בכללותו על הדוגמא האישית שהוא נותן יום יום ושעה שעה.
עולם המבוגרים מציף את הילדים במסרים בלתי פוסקים, בכל ערוץ אפשרי, של אלימות, שטחיות, צריכה וצריחה, אגואיזם, כוחנות, שנאת השונה ודריסת החלש, עד שצריך להתפלא, איך למרות הכל, צומח כאן דור צעיר שרובו טוב, חיובי, וערכי הרבה יותר מאיתנו, המבוגרים. בניגוד למיתוסים, ישראל של השנים האחרונות איננה ארץ אוהבת ילדיה.
רחוק מכך. בניגוד לסיסמאות, הילדים בישראל לא רק שאינם קבוצה מועדפת, אלא שהיא ברובה קבוצה מקופחת, מנוצלת ומשוללת זכויות חוקיות ומעשיות.
אולם לא פחות מרגיזה מהתיאור המכתים והמכליל של הילדים בישראל, היא הטענה כי הכל בגלל עודף זכויות לילדים. כדי להוכיח את התיזה המופרכת הזאת, מסלפים ומעוותים את המושג והתפיסה של זכויות הילד ואז תוקפים אותה בקלות.
אז הבה ונבהיר- אין בשום מסמך, זכות לילד לעשות מה שבא לו. זכויות של ילדים בכל רשימה שהיא, לא כוללת את ה"זכות" להתחצף, את ה"זכות" להיות אלים או לפגוע באחר- ילד כמבוגר, תלמיד כמורה. הילד איננו ה"מלך" שכולם צריכים להשתחוות לפניו. הילד לא תמיד צודק, אף אחד לא צריך להיות משרת של הילד או עבדו. מי שמציג כך את זכויות הילד, טועה ומטעה .
המועצה לשלום הילד בכל הרצאותיה והדרכותיה בע"פ ובכתב ובכל החומרים שפרסמה מדגישה מהן זכויות הילד ומה לא. בכל הזדמנות המועצה מבהירה כי בצד הזכויות יש גם אחריות וכשם שיש לילד זכויות, יש לו אחריות שלא לפגוע בזכויות של אחרים (ילדים ובוגרים).
ילד שעבר אצלנו הדרכה על זכויות הילד, יהיה פחות אלים, לא יותר אלים, מפני שלמד לא רק שזכותו שלא יפגעו בו, אלא שאחריותו לא לפגוע באחרים שגם להם יש זכויות.
בארצות שונות ובחברות שונות בתוך ארצנו שלנו, שבהם יש יותר הגנה על זכויות ילדים, יש פחות אלימות ולא יותר אלימות. ולהפך, מקום בו אין זכויות לילדים צומחת חברה אלימה ואכזרית.
אין לאף ילד זכות לקלל (לא את בתו של יאיר לפיד ולא שום ילד או מבוגר אחר), אין לאף ילד זכות להיות אלים ובוודאי שאין לאף ילד זכות לאנוס ילדה או נערה.
גם הזכות להתייחסות נפרדת ושונה במערכת המשפט אותה מצטט לפיד, לא נותנת לקטינים כל חסינות מפני העמדה לדין והענשה. קשה לראות כפריבילגיה גדולה את הזכות ללכת לכלא נוער במקום לכלא בוגרים, או להיפגש עם קצין מבחן בטרם יוכרע דינו.
אין לילדים בישראל עודף זכויות. לילדים רבים בישראל אין אפילו זכויות יסוד בסיסיות כמו לא להיות שק חבטות, לא ללכת לישון רעב, לא להיות מנוצל, לא להיות קרבן לעברייני מין (רובם בוגרים), להיות זכאי לחינוך חינם, לבריאות חינם, לא לגדול בלי נוכחות הורים, לא להיחשף לתכנים איומים בתקשורת, בפרסומת ובאתרי אינטרנט ועוד.
הבעיה איננה "בעודף זכויות", הבעיה היא העולם האלים, המנוכר, השטחי, הדורסני, חסר ערכים והצעקני בו גדלים הילדים שלנו והמודל לחיקוי והדוגמא האישית שהם מקבלים מחברת המבוגרים שלנו, המסרבת להסתכל בראי ומעדיפה להתכחש ולטעון שהפרצוף המכוער הניבט בו הוא פרצופם של ילדיה.