מאת: שמעון בן שמעון
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 4
תמיד חשבתי שהוא סתם בכיין שויתר לעצמו כיוון שהוריו כל הזמן פינקו אותו. אך בתקופה האחרונה אני התחלתי לנסות ולהבין מה עבר עליו. עם מה הוא התמודד. עד כמה אכן קשה להתמודד עם הדבר הארור הזה. אני זוכר נער מלא שמחת חיים וחבר אהוב ונאמן שמת בגלל השימוש בסמים.
לצערי הרב גדלתי בשכונה לא כל כך טובה שסמים ואלימות אלו שני מצרכים שיכולת למצוא בכל דקה במהלך היום. אחד מחברי הילדות שלי אשר איתו עברתי את מרבית חוויותיי כילד וכמתבגר, התחיל להשתמש בסמים עוד כשהיינו מסתובבים בשכונה בגיל 12. כל פעם היינו משכנעים אותו להפסיק וכל פעם הוא היה אומר לנו "זו הפעם האחרונה מהיום אני מפסיק להשתמש בסמים" וכל פעם הוא היה מפסיק למספר ימים וחוזר להשתמש שוב. מעולם לא הבנו מה עובר עליו ולכן היינו מכנים אותו בשמות גנאי שונים עד שהוא החל להתרחק מאיתנו. לא היינו מסוגלים בגילנו להבין את הקושי שהוא נמצא בו.
אמיר היה ילד חכם מאוד שגדל בשכונה לא טובה למשפחה מאוד טובה. משפחה שדואגת ותומכת ותמיד לא מחסירה מאום מהילדים. אביו היה עובד חברת החשמל ואימו הייתה מורה בבית ספר תיכון באחד מיישוביי הצפון. כל ילדותנו קינאנו בו על כך שכל מה שהוא רצה הוא קיבל עוד באותו היום. עד שבאחד הימים הגיעו שוטרים לביתו ועצרו את אביו על מכירת סמים. בהתחלה לא הבנו מה קרה – נרקומן היה בעבורנו אדם מסכן ובזוי שאף אחד לא מוכן להתייחס אליו. ופתאום אבא של חבר שלנו נעצר על מכירת סמים.
למן אותו היום אמיר הפך להיות "ילד אחר" נער שאנו לא מכירים, הוא כמעט ולא דיבר איתנו וכל הזמן היה מסתובב עם חברים של אביו.
לאחר מספר שנים כאשר בגרנו וכבר היינו מודעים לסכנות שאורבות לנו מכל פינה נודע לי כי אמיר החל להיות משתמש כבד. הוא כבר לא היה אמיר שהכרנו- בריא, חסון…אלא, שדוף, צנום ושבר כלי. אמיר החל להשתמש בכל סוגי הסמים שהיו בשוק באותם ימים. ומכיוון שאביו נעצר לשנים רבות על מכירת סמים וייבוא סמים ארצה, אמיר תפס את מקומו כראש המשפחה על כל המשתמע מכך.
עם הזמן גם אימו החלה להשתמש בסמים כדי לברוח מהמצב הקשה שאליו היא נקלעה. לאט לאט המצב הכלכלי הטוב שהיה למשפחה נעלם, הרכב נמכר, הבית חולט לבנק כיוון שלא שילמו עליו את המשכנתא והחמור מכל אחותו הקטנה הוצאה מהבית על ידי עובדת סוציאלית למשפחה אומנת כאשר למשפחתה הביולוגית אין כל יכולת לפגוש אותה.
מהמצב הזה הסיכוי לחזור לדרך הישר אפסי ביותר. ואכן אמיר רק הלך והתדרדר יותר ויותר. בתחילה, אנו חברי הילדות שלו, ניסנו לעזור לו- בכסף, אוכל וכדו' אבל גם לנו לא היה בכדי לעמוד בפרנסת אדם נוסף. לבסוף מחלקת הרווחה ביישוב סידרה לו סוג מסוים של גמילה על חשבון המדינה.
לאחר מספר חודשים שב אמיר לשכונה בריא וחסון בדיוק כמו שהיה זכור לנו מתקופת הילדות. אך לאחר מספר שבועות החל אמיר להשתמש שוב בסמים. בתחילה חשבנו כי מכיוון שאימו משתמשת כבדה הוא גם החל להתדרדר אך כיום אני מבין כי הוא היה נרקומן שפשוט לא רצה להיגמל, היה לו מאוד נוח להתמודד עם הקשיים בצורה הזו של בריחה מהמציאות.
עם הזמן כאשר הכסף לא הספיק בכדי לקנות את המנה המיוחלת החל אמיר לפרוץ לבתים. בתחילה לבתים מחוץ לשכונה ולאט לאט כאשר "הקריז" גבר עליו כבר לא היה לו איכפת לאן ולמי הוא פורץ- וגם לבתים בשכונה הוא החל לפרוץ.
באחד הימים אמיר נעלם מהשכונה כאילו בלעה אותו האדמה. רק לאחר מספר ימים נודע לנו כי הוא נעצר על ידי המשטרה בחשד לשוד מזוין בתחנת דלק ביישוב הסמוך. ואכן בתחנת הדלק היו מצלמות אבטחה שמראות אותו עם אדם נוסף מכים את המתדלק ולבסוף אף דוקרים אותו. וכל זה בעבור 300 ₪ כדי לקנות סמים. לאחר המשפט נגזרו עליו חמש וחצי שנים בכלא על העבירה שהוא ביצע. למרות שכאב לנו כיוון שאהבנו אותו התפללנו כי לפחות שם יצליחו להחזיר אותו למוטב. אך במקום לסייע לו בכלא המצב הפך להיות יותר חמור- במקום אמיר הקטן מהשכונה הוא הפך להיות סופר סטאר בקריות. לאחר שהוא סיים לרצות את העונש שלו בכלא הוא השתחרר נרקומן פי עשר ועבריין אלים פי מאתיים. מי אמר שבכלא לא לומדים…
עם הזמן הוא החל להתחבר לכל האנשים הלא נכונים בקריות. רק שעכשיו גם היה לו גב חזק שיגן עליו. באחד הימים כאשר הוא עצר ברמזור ליד קריית ביאליק, רכב חולף ביצע ירי לעברו ונמלט מהמקום. אמיר וחבר שלו נהרגו במקום. לאחר שהמשטרה מצאה במסעדה סמוכה תצלומים של הרכב שביצע את הירי נעצרו שני עבריינים מכנופיה אלימה מתחרה. בעיתונים נכתב כי הרצח בוצע בגלל תחרות בין כנופיות על אזורי מכירת סמים.
אינני יודע אם הדבר נכון וזה גם לא מעניין אותי. הדבר שאני כן יודע הוא כי חבר טוב שלי שבעבר היה נער חכם ביותר ובעל פוטנציאל אדיר נהרג בגיל עשרים וארבעה וכל זה כיוון שהחל להשתמש בסמים.
זכור לי כי באחת הפעמים כאשר היינו לקראת גיוס וכמובן הצבא הודיע לו כי הוא מוותר על שירותיו כיוון שהיה מכור לסמים, שאלתי אותו "מתי תפסיק כבר עם החרא הזה?" הוא ענה לי ליד אימא שלו "זה ממש לא קל כמו שאתה חושב!!!"
תמיד חשבתי שהוא סתם בכיין שויתר לעצמו כיוון שהוריו כל הזמן פינקו אותו. אך בתקופה האחרונה אני התחלתי לנסות ולהבין מה עבר עליו. עם מה הוא התמודד. עד כמה אכן קשה להתמודד עם הדבר הארור הזה. אני זוכר נער מלא שמחת חיים וחבר אהוב ונאמן שמת בגלל השימוש בסמים. מליון פעם אמיר אמר לנו "אני מהיום מפסיק להשתמש בסמים" הוא פשוט לא היה מסוגל להתמודד באמת עם המציאות. הבריחה לסמים אפשרה לו להיות במקום רגוע ושליו במקום במציאות המסריחה שבה הוא חי.
בעבר לא חשבתי בכלל על נרקומנים ומה עובר עליהם ועם איזה מציאות הם צריכים להתמודד מידי יום. תמיד כאשר עברתי לידם ריחמתי עליהם וזרקתי להם שקל או שניים כדי להרגיע את מצפוני. כיום אני מסתכל עליהם בצורה שונה, לא ממקום של רחמים כיוון שזו התנשאות, לא ממקום של "הם בישלו את הדייסה שהם יאכלו אותה"- כיוון שזה מאוד שיפוטי. אלה ממקום של הבנה שכולנו יכולים ליפול לתוך הקלחת הבלתי נעימה הזו ועד כמה באמת קשה לצאת מתוך ההתמכרות הזו. אל תסתכלו עליהם (הנרקומנים) בזלזול, הם נמצאים במקום שקשה מאוד לצאת ממנו.
* שמעון בן שמעון—סטודנט לקידום וטיפול בנוער מכללת בית-ברל