מאת: אמא לנערה מתבגרת
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 13
בתי בת ה-15 ביקשה ממני, לאחרונה, להישאר לישון בקיבוץ עם שישה חברים בני 18 שאני לא מכירה. לא הסכמתי והיא, כמובן, כעסה. למחרת התעוררה בכעס וזאת הבנתי לא רק מהבעת הפנים, אלא גם מ…טריקת הדלתות הזועמת.
כשפנתה אליי בטון תובעני ושאלה: "את באה לים?", ניצלתי את ההזדמנות והסכמתי (הרי אם היא כבר מאפשרת פתח לגישור בינינו…). באמצע הדרך, שינתה את דעתה ואמרה: "בעצם, בואי לבית קפה".
חשוב להישאר בשליטה
ברגע שהתיישבנו מסביב לשולחן הקפה, הפטירה לעברי: "אני ממש כועסת עליך !"
"אני מבינה", עניתי, "אבל הרגשתי צורך עז לשמור עלייך, אני לא מכירה את הבחורים האלה".
מכאן , השיחה התגלגלה לה. דיברנו על כך שיש לשים לב ולהימנע ממצבים בהם היא לא תהיה בשליטה ואחרים יוכלו לכפות עליה יחסי מין. הסברתי לה את החשש שלי מכך שסיטואציה בה בחורה צעירה נמצאת עם קבוצת בחורים מבוגרים ובשלים, שעשויים להשתכר יכולה "להזמין" ארוע שכזה.
היא, מצידה, הבהירה את הרצון שלה בחופש ובמתן אמון, בה ובחברים שלה. הבנתי אותה והסברתי לה שאין לי רצון לעצור אותה ולמנוע ממנה הנאה. אני רק דואגת לשלומה.
לא עבר זמן רב מאז שיחתנו זו, והילדה שלי חזרה הביתה ממסיבה בעיר עם "איקי" בצוואר (שטף דם). בשמחה רבה הודיעה לי שיש לה חבר "כזה מגניב", ואפילו הראתה לי תמונה שלו בפייסבוק, מצולם עם שלושה עגילי "פירסינג" מתחת לשפה התחתונה. "מעניין איך זה להתנשק איתו!", הפריחה הצהרה לאוויר.
במקום להילחץ, צריך לדבר
כדי להתמודד עם העניין החדש, כינסתי בביתי מפגש עם עוד עשר אמהות.
המטרה של התכנסות זו, היתה למצוא את החוכמה האימהית ואת כוחות הנפש שבנו, אשר יחליפו תחושות היסטריה ופחדים ויסייעו לנו בסיטואציות מסוג זה, סיטואציות של גיל ההתבגרות שחווים ילדינו.
ובעוד אני מעבירה זמן בשיחות סלון עם חברות, עם הילדה שלי עוד לא דיברתי. אני חייבת לאזור אומץ ולנהל איתה שיחה בריאה, חשבתי לעצמי. מחר החבר שלה יגיע לבקר אותה, ואיך אאסוף את עצמי כשתגיד לי שהם הולכים לבית (הריק) של אבא…
יצאתי עם בן זוגי לבית קפה ליד הים, שיתפתי אותו בחדשות והתוודיתי בפניו שאני לא מצליחה להתמודד עם הפחד מהסכנה ומצד שני, מבינה את התשוקה והקסם שיש בגיל הזה.
דיברנו על כך שחשוב שהנערה תרגיש בשלה, להבין מה מתאים ומה לא מתאים לה, להישמר ממצבים של שכרות ואבדן שליטה (והנה, בחדשות סיפרו על נערה שנאנסה לאחר ששיכרו אותה במועדון…), לדעת לבחור בצורה נכונה את בן הזוג שלה ולהבין את חשיבות אמצעי המניעה בקיום יחסי מין – מניעת הריון ומניעת מחלות מדבקות. הבנו שצריך להדגיש את הסיכונים לא רק על ידי אזהרות אלא גם לתת כלים להתמודדות והתנהגות נכונה. הים שמולי שימש לי כהשראה – כמו שהוא נפלא, מרגש, מקסים בשקיעה, מכושף באור ירח, וכיף לתת לגליו לערסל, לערבל, לרענן ולהציף אותנו, כך לעיתים, הוא מפחיד, סוחף לעומק וטומן בחובו מערבולות מסוכנות. במצב כזה צריך לשים לב, לבחון ולבחור מתי נכון להכנס לתוכו, מתי לטבול רק עד הברכיים, מתי עד הצוואר, מתי לקפוץ ראש, מתי לצלול, מתי מול מציל ומתי לא להעיז להיכנס!
על היופי, על הסכנה ועל הצורך להגיד לפעמים "לא"
חזרנו הביתה, בתי חזרה מוקדם מבילוי וזו היתה הזדמנות פז, מבחינתי, לשוחח אתה. אזרתי אומץ והסברתי לה על היופי שלה שאינו משאיר את הבנים אדישים, על כוחה של המשיכה המינית, וכמו גם על טשטוש החושים שיכולה להביא עימה התשוקה.
הדגשתי בפניה, כי גם אם מישהו יגיד לה "את פיתית אותי ואני לא יכול לעצור עכשיו, אז בהחלט אפשר לעצור. ומה היא אמרה? צחקה צחוק שובב והבהירה לי: "אל תדאגי אימא, כבר הסברתי לבחורים שאם יגעו בי איפה שאני לא רוצה הם יחטפו מכות. וכבר החטפתי". הסברתי לה על האחריות האישית שלה למניעת הריון, ולא רק לסמוך על הבחור. הסברתי לה על קונדום (שאולי זה לא תענוג גדול, אבל הכרחי בשלב של חברויות חדשות או מתחלפות) ועל שימוש בגלולות רק עם חבר קבוע.
במהלך השיחה אמרה לי, "אימא, את כזאת היפית !" (כנראה התכוונה: מגניבה, משוחררת, אחת שאפשר לדבר איתה).
הסברתי לה שבחירת בן זוג זה דומה לבחירת כל חברה וחבר אחרים בחיים – צריך לבחון אם יהיה איתו כיף ואם אפשר לסמוך עליו.
דיברנו על שלבים שונים בבחירת בן זוג, על חיזורים ועל כיבושים רומנטיים ומסעירים, אך יחד עם זאת על החשיבות בבדיקת רובד נוסף – האם יכולה להתפתח כאן חברות נעימה הנשענת על תחושת אמון, הערכה ואחריות.
לקראת סוף השיחה, שאלה אותי: "את בוכה?" עניתי לה: "לא, אבל אני נרגשת. איתי לא דברו, וזו טעות. כשלא משוחחים, כל הנושא הזה של יחסי מין הפך למשהו אפל, לא נודע ורבוי באמונות טפלות ואמירות לא בדוקות.
רכנתי לנשק אותה באהבה ושתינו הרגשנו מצוין.
תודה לאל שיש בי את כוחות הנפש האלה.