זוכרים שפעם היינו מנסים להתפלח לקולנוע “המרכז” בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב כדי לצפות בסרט כחול? זוכרים שזייפנו את הגיל שלנו כדי לראות אסקימו לימון מס’ 6 בקולנוע? זוכרים שנפגשנו אצל חבר בבית לראות בוידאו (שאבא שלו הביא מארה”ב) סרט למבוגרים בלבד? וזוכרים שהדבר הכי נועז מבחינה מינית שעשינו בכיתה ו’ היה לקבל סטירה במשחק נשיקה-סטירה? אז זהו…שהיום זה לא ככה. קולנוע מרכז כבר נסגר, השחקנים של אסקימו לימון הם כבר סבא וסבתא, וידאו הוא מוצר ארכיאולוגי ונשיקה סטירה משחקים כבר בכיתה ב’ ובכיתה ג’ הוא נמאס. היום בני נוער וילדים אפילו מתחת לגיל 12 (תלמידים בבתי ספר יסודיים) נחשפים לתכנים פורנוגרפיים בשלושת ערוצי המדיה הפופולאריים והמבוקשים ביותר: טלוויזיה, אינטרנט וטלפון נייד. התוצאה של החשיפה הבלתי מסווגת ובלתי מבוקרת (ברוב המקרים) הנה מכלול של סימפטומים, שמתפרסמים אחת לכמה זמן בתקשורת בעיקר בצורת אלימות מינית גסה, שבה נוער פוגע בנוער בכל דרך אפשרית. ולאלו בינינו שעוסקים בתחום החינוך, ישנה עדות חיה – כמעט בכל מוסד חינוכי בישראל- לעיוותים שנוצרים אצל בני הנוער בהקשר למין ומיניות, שמתפרצים החוצה בזמן שיעורים העוסקים בנושא.

סקירה קצרה של אמצעי המדיה הפופולאריים שמצויים ברשותם של בני הנוער כיום, מגלה אין-סוף אפשריות לצפות בתכנים פורנוגרפיים בכל שעות היממה, בכל מקום וכן…גם בבית הספר!

בטלוויזיה, שמצויה בכל בית בישראל, ניתן בקלות לצפות בתכנים המיועדים “למבוגרים בלבד” בשעות סבירות למדי. בד”כ משעה 22:00 ישנם ערוצי טלוויזה הן בכבלים והן בלויין שהופכים נגישים רק למי שמשלם ובעזרת קוד כניסה (לדוגמא ערוץ “אגו”). תסמכו על בני הנוער שאת ההמכשולים הללו הם יעברו בקלות. סדרות טלוויזיה פופולאריות שהופכות למושא הערצה של בני הנוער, לא חוסכות בסצינות פרובוקטיביות (לדוגמא: “עספור”). ואפילו בסדרות תמימות לכאורה ניתן להיתקל בתוכן שמעורר תהיה רבה, כאשר הצופים הם בני 11 וחצי (לדוגמא: “אהבה מעבר לפינה” או “חשופים”).

האינטרנט, (שנגיש כיום לכ-75% מבני הנוער בצורה כזו או אחרת) הוא בהחלט אחת הזירות הנחשקות ביותר בכל הקשור לפורנו. ישנם מיליוני אתרים העוסקים באופן ישיר בפורנו, ובאתרים רבים אחרים אפשר לצפות בתמונות או סרטונים פרובוקטיביים שלא נחשבים לפורנוגרפיה לשמה (למשל באתר FLIX). כמעט לכל האתרים העוסקים בפורנו יש הגבלת גיל, אבל אין מי שבאמת יבדוק. המערכת לא יודעת לזהות האם המשתמש/ת הם באמת בני 18 ומעלה. בחלק גדול מהאתרים ניתן לגלוש ולצפות בתכנים גם ללא תשלום, כולל תמונות וסרטונים. עם זאת, סרטים באורך מלא להורדה או צפייה בד”כ עלים כסף. אין טעם להזכיר שמות של אתרים בהקשר זה, מספיק “לגגל” את המילים “סקס” (1.3 מיליון קישורים) או “מין” (1.8 מיליון קישורים) או “פורנו” (0.5 מיליון קישורים), בכדי להבין שממש לא קשה להגיע לתכנים מיניים באינטרנט.

הטלפון הנייד (סליחה ה”פלאפון” בשפת העם) גם הוא מקור לצפייה בתכנים פורנוגרפיים, הן בתמונות והן בסרטים. אמנם לחלק מהתכנים דרוש אישור של בעל המנוי (בד”כ ההורים) ואפילו יש צורך להקיש מס ת.ז. לפני הכניסה לאתר על מנת שהמערכת תזהה את גיל המשתמש, אך גם במקרה זה לבני הנוער אין בעיה ממשית להגיע לתכנים הכחלחלים. יצא לי לא פעם, במהלך עבודה עם בני נוער לראות אותם מתגודדים סביב טלפון נייד למשל בחצר בית הספר או המתנ”ס, וכשהתקרבתי היה ברור מה תוכן הסרטון שהם צופים בו. כיצד הם הצליחו להגיע לתוכן עם כל המחסומים שישנם? מסתבר שכנראה אין מספיק מחסומים. מלבד היותו של הטלפון הנייד מחשב מהלך שניתן לגלוש בו גם באמצע שום מקום, הוא גם מהווה מסרטה מצוינת בעת סצנת מין לוהטת. לצערנו לא פעם מגיעים סרטונים שצילמו בני נוער בעזרת הטלפון הנייד, בהם נראים בנים/בנות בעת קיום יחסים אינטימיים, בשרותי בית ספר או במהלך טיול שנתי. יש להניח שברוב המקרים השחקנים הראשיים בסרט לא בהכרח רצו להצטלם.

התוצאות של החשיפה המוגברת והבלתי נשלטת לתכנים פורנוגרפיים נראות כיום בשטח בעוצמה רבה ובהיקף נרחב. כמעט בכל חודש “מתפוצצת” פרשת מין חדשה בה מעורבים בני נוער (קטינים) שתקפו או הותקפו ע”י בני נוער. כותרות כגון: “שפחת מין”, “יחסים בכפיה”, “מעשה סדום” ו”אונס ומעשים מגונים” מעטרות לא פעם את דפי העיתונים, כשהמעורבים בפרשה יכולים להיות תלמידי חטיבה בני 14 מעפולה, תלמידי תיכון בני 16 מתל אביב או תלמידי בית ספר יסודי בני 11 מאשדוד. כך או כך הנתונים מזעזעים והמקרים מתרבים.

על ממדי התופעה ניתן ללמוד גם מהנתון המבהיל שמתפרסם במאגר המידע של משטרת ישראל ובו בשנת 2008 נפתחו כ-370 תיקים פליליים לבני נוער על עבירות מין. גם בשנת 2009 אל עף הירידה הקלה אין בשורה של ממש בנתון של כ-335 תיקים פליליים שנפתחו לבני נוער על עבירות מין.

מלבד התופעות הקשות של אלימות מינית, יחסי מין בכפיה, סחיטה ואיומים וכו’, ניתן להבחין בתוצאות של הפורנומאניה, בקרב בני נוער, גם בכל הקשור לעמדות שלהם בנושאים כגון: מין ומיניות, זוגיות אהבה וכדומה. בסדנאות בנושא מין ומיניות שאני עורך לתלמידים מכיתות ו’ ועד יא’, אפשר לשמוע מגוון רחב של מיתוסים ודעות קדומות בנושאים אלו, שהקשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט. כך למשל בטוחים חלק מבני הנוער שאיבר מין של זכר (בקרב בני האדם) יכול להגיע לאורך של 40 ס”מ בזקפה, או שאקט מיני נמשך אפילו 45 דקות עד שעה. גם תיאוריות לגבי מה בנות אוהבות ואיך הן אוהבות את זה מתעופפות לאוויר בקלות רבה, בשיעור בנושא זה. למשל שמעתי לא פעם בנים הטוענים כי יש לא מעט בנות שמפנטזות על מין עם כמה גברים ביחד, ואוהבות שמכאיבים להן כמו בסרטים. המשפט הבא אותו אמר תלמיד כיתה ו’ בבית ספר יסודי בצפון, מתאר אולי יותר מכל את המורכבות של המצב: “אם חברה שלי לא תיתן לי אני אאנוס אותה”. גם אם הוא לא ממש מבין מה אמר, אין ספק שהמילים הקשות שנאמרו לא הגיעו לראשו כך סתם ונשתלו שם גם בעזרת התרבות הפורנוגרפית שבה חיים בני הנוער כיום.

אז מה עושים? מלמדים, מדברים, ממחישים, מסבירים כמו בכל נושא אחר שאותו אמורים ללמוד בני נוער לקראת גיל הבגרות. זו משימתם של ההורים בבית, המדריכים בתנועות הנוער, המחנכים בכיתות (ולא רק אח/ות בית הספר או היועץ/ת) וכמובן סדנאות למיניהן. ללא למידה ודיאלוג בנושאים אלו בני הנוער יילמדו בעיקר מאמצעי התקשורת השונים ושם לא בהכרח יציגו את המציאות כפי שהיא. שהרי אנחנו המבוגרים כבר יודעים את האמת, שהממוצע לזמן קיום יחסי מין הוא בין 4 ל 7 דקות…נטו !?.

* אורי גדס-אילני: מרצה ומנחה קבוצות בנושא התנהגויות סיכון וגיל ההתבגרות .