מאת: יאיר אפטר
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 9
בקיץ האחרון כולנו התעוררנו למציאות אלימה. מציאות שבה בני-נוער שותים וודקה ומאבדים שליטה. בני-נוער הנוהגים לשתות משקאות אלכוהוליים אינה תופעה חדשה. עם זאת ניתן לראות יותר ויותר בני-נוער שותים משקאות אלכוהוליים וירידה בגיל תחילת השתייה. בל"ג בעומר האחרון באחד מהמושבים המבוססים בישראל, ילדי כיתה ו' התארגנו לקראת המדורה, זו היתה הפעם הראשונה שהם הורשו לארגן מדורה ללא ההורים. אכן הילדים ארגנו קרשים תפוחי אדמה ו.. שני בקבוקי וודקה.
בעבר אנשי המקצוע נהגו לציין שסיבת השתייה של מתבגרים נובעת מבעיה,מצוקה או טראומה שהנער חווה. אם בעבר נהגנו לומר "בעיה מובילה לשתיה", כיום ניתן לראות ששתייה מובילה לבעיה. כיצד הפך האלכוהול מרכיב מרכזי בתרבות הבילוי של בני הנוער, עד כדי כך שחלק מהם מציינים שללא אלכוהול אין בילוי? במאמר זה אנסה להתחקות אחר הסיבות המרכזיות לשתיית משקאות אלכוהוליים בקרב בני-נוער ודרכים בהם הורים יכולים לשפר את הבקרה ההורית על מנת להפחית את הסיכוי שילדיהם יפגעו בעקבות שתיית משקה אלכוהולי.
רצון להיות "גדולים": ראשית יש לזכור שתחילתו של הרומן בין המתבגרים לאלכוהול נובע מהרצון שלהם לחוות את עצמם כ"גדולים". סיגריות, נרגילה ואלכוהול מהווים חלק מטקס המעבר מילדות לבגרות. הצורך של בני הנוער להיפרד מעולם הילדות ולהיכנס לעולם המבוגרים מעודד אותם לבחור סמלים המאפיינים את עולם המבוגרים – אלכוהול הוא אחד מהם.
זמינות האלכוהול: סיבה עיקרית לשתיית אלכוהול היא זמינות המשקה. מאוד קל להשיג וודקה במדינת ישראל. וודקה נמכרת בכל מקום, 24 שעות ביממה במחירים הנעים בין 20 ל 120 ₪ . כפי שבני-נוער יודעים לציין "אין שום בעיה להשיג". למרות שהחוק הישראלי אוסר על מכירה של משקאות אלכוהוליים למי שטרם מלאו 18 שנים, חלק מבתי הממכר עוברים על החוק. במידה ו"יש בעיה" ולא מוכרים לנער משקאות אלכוהוליים, הם יבקשו מאדם הנמצא בקרבת מקום לקנות להם את המשקה האלכוהולי ואף ישאירו "טיפ" במידת הצורך.
לשתות זה חוקי: במדינת ישראל שתיית משקאות אלכוהוליים בקרב בני-נוער אינה מהווה עבירה בחוק. אלכוהול הינו הסם השכיח ביותר בקרב בני-נוער, יותר מסגריות (ניקוטין) או חומרים נדיפים. קיימת נטייה לזלזל במשמעות החוק ולומר שלחוק מאין זה לא יהיו שיניים. אכן ישנם בני-נוער שיעברו על החוק כפי שהם עוברים על החוק בתחומים נוספים וישנם בני-נוער שהנם שומרי חוק. עם זאת, מנתוני הרשות הלאומית למאבק בסמים ואלכוהול לגבי שכיחות השימוש בסמים ואלכוהול בקרב בני-נוער ניתן ללמוד ששכיחות השימוש בסמים חוקיים גבוה יותר משימוש בסמים לא חוקיים בקרב בני-נוער. כנראה שלחוק יש השפעה על כמות המשתמשים.
התעשייה: קיימת תעשייה שלמה המעודדת את ילדינו לקנות משקאות אלכוהוליים, ראשיתה בפרסומות ענק, המשכה בהזמנות למסיבות שמצויין בהם "אלכוהול חינם" לבני-נוער וכלה במכוניות הממלאות את תא המטען במשקאות אלכוהוליים המגיעות למתחמי בילוי, מסיבות חוף, חורשות או מדורות ל"ג בעומר ומוכרות את המשקאות בתוך מתחמי הבילוי (או כפי שנהוג לקרוא להם Car Bar).
אלכוהול בבתים: גם בבתים יש משקאות אלכוהוליים. חלק מבני הנוער יודעים לתאר כיצד הם לוקחים משקאות מהבית. בחלק מהמקרים ההורים נוסעים לחופשה והבית הופך למקום מפגש לבני–נוער הכולל משקאות חינם מהבר המקומי. באחד ממפגשי עם בני-נוער, נער בן 15 תיאר כיצד הוא הזמין קבוצת חברים אליו הביתה לערב שתייה שכלל וודקה מארון המשקאות של הוריו. על מנת לא לעורר חשד, לאחר שהבקבוק התרוקן, הם מילאו אותו במים והחזירו אותו מקומו.
האטרקציה: ילדינו גדלים על אטרקציות, הרעיון שצריך מתווך באירוע על מנת להנות מהחוויה, הינו תהליך נלמד כמעט מיום היוולדם של ילדינו. הליצן שמגיע כבר ביום ההולדת שנתיים DJ שמגיע ליום ההולדת בכיתה ד', הנם האטרקציות שעליהם ילדינו גדלים. סיגריות, נרגילה ואלכוהול הם האטרקציות הבאות. לא מעט מבני הנוער יציינו שהסיבה שהם שותים אלכוהול, כי "משעמם" להם.
ה"ראש": אכן אלכוהול יכול לשנות את הראש. סטלה, סוטול, היי, שחרור, כיף הם רק מילים נרדפות לאותה התחושה ששתייה של משקה אלכוהולי יכולה לתת. בני-נוער מדברים על הכיף שבשתייה כבר מגיל 14. השחרור, הצחוקים והקטעים שחבריהם עושים בעקבות שינוי מצב התודעה "משדרג" את האירוע. חלק מבני הנוער אף יודו שהם לא יכולים ליהנות בבילוי ללא תדלוק מקדים (תדלוק=שתייה). באחד מההרצאות להורים, פנה אלי אבא וציין שביתו בת ה-16 ארגנה מסיבה בביתם וביקשה ממנו לארגן משקאות אלכוהוליים. האב סרב, הבת בכל זאת ארגנה מסיבה, החברים הגיעו והלכו לאחר חצי שעה כי… לא היה אלכוהול.
לחץ קבוצתי: אותו מושג נדוש אבל מאוד רלוונטי לשתיית משקאות בקרב בני-נוער. יום שישי, אחת לפנות בוקר, גינה ציבורית. חבורה של שמונה בני-נוער בכיתה ט' יושבים בגינה החשוכה. אחד דאג לנרגילה, השני דאג לוודקה, השלישי לא אוהב וודקה ולא את עשן הנרגילה. עם זאת, ההחלטה לעשן או לשתות אינה תלויה רק בסוגיית הטעם, אלה ברצון של אותו נער לחוות את עצמו שייך לחבורה. ברור לאותו הנער שהשתייה תסמן אותו כ"שייך, מגניב, אחד מכולם". מתברר שבקרב בני-נוער הרצון לחוות שייכות לעיתים קרובות גובר על השכל הישר. חלקם יהיו מוכנים להסתכן בהתנהגות שעלולה לפגוע בהם בשם הצורך להיות "בפנים".
סף ריגוש גבוה: לאור העולם המהיר והגירויים המהירים, ילדינו מתרגשים מחוויות בעוצמות גבוהות. אם בעבר משחקי ילדים הצטמצמו לגוגואים, רביעיות, גולות, חבל, גומי וכדור רגל. בעידן המחשב והטלוויזיה הרב ערוצית, המשחקים שילדינו נחשפים אליהם הנם בעוצמה גרייה גבוה, כך שאותו גירוי שריגש ילד לפני 20 שנה כבר לא מרגש את ילדי 2010. הם צריכים "יותר חזק" על מנת להנות ולהתרגש. אכן לאלכוהול יש את הפוטנציאל לעשות זאת.
ההורים: הורים בד"כ לא מעודדים את ילדם לשתות משקאות אלכוהוליים אך בהחלט מאפשרים זאת. ראשית התופעה הינה בגיל 12 כאשר הורים מארגנים מסיבות בת-מצווה במועדונים ודנאס-ברים על רקע משקאות אלכוהוליים. חלקם אף מזמינים בר אקטיבי לאירוע. אמנם המבחנות בבר האקטיבי אינן ממולאות במשקאות אלכוהוליים, אך ילדינו מתאמנים ב"להקפיץ" מיץ ענבים. לאחר מכן מגיעות מסיבות הבר-מצווה שבחלקם הילדים מחפשים את המשקה האלכוהולי ואכן זוכים לקבל אותו באותו אירוע, למרות נוכחות המבוגרים. לעיתים הורים עדים לקניית משקאות אלכוהוליים של ילדיהם ולא עושים דבר. באחת ממפגשי ההורים ציינה בפני אימא לנער בן 15 שביום שישי האחרון היא ראתה את בנה יוצא מהבית עם שני בקבוקי אלכוהול. לדבריה זה לא קשור אליו, בנה לא אוהב לשתות. המשקאות שייכים לחבר שלו שביקש ממנו לשמור לו את המשקאות. מתברר שרוב בני הנוער קונים את המשקאות מכספי הוריהם – דמי הכיס והכסף לסרט ופיצה לעיתים מהווים דרך להתארגנות של מספר ילדים על מנת לקנות בקבוק משקה חריף. כמו-כן, מתברר שלא מעט הורים יודעים שילדיהם שותים משקאות והם אינם מעבירים מסר ברור לגבי התנהגות זו. העובדה שהורים מאפשרים לילדיהם לבלות בשעות הלילה המאוחרות ברחובות, לצאת בסביבות 12 בלילה לבילויים ללא ידיעה ברורה היכן ילדיהם נמצאים ומה הם עושים בזמן הבילוי הופכת לא מעט ממקומות הבילוי אזורים בטוחים לשתייה.
אם כך כיצד ניתן למנוע שתיית משקאות אלכוהוליים בקרב בני-נוער?
התשובה אינה נמצאת במקום אחד. כפי שמספר גורמים משפעים על שכיחות השתייה בקרב בני-נוער, כך גם קיימים מספר משתנים שיכולים לצמצם את היקף התופעה.
לקביעת מדיניות יש משמעות רבה. חשוב לחוקק חוקים המגבילים את שתיית בני הנוער. החוקים יאפשרו לרשויות האכיפה למנוע מבני הנוער לשתות במקומות ציבוריים. בישראל החקיקה אינה מתקדמת. שתיית משקאות אלכוהוליים בקרב בני-נוער אינה נחשבת לעבירה, בני-נוער יכולים לשתות בכל שעה ביום ובלילה ומכירת משקאות אלכוהוליים אינה מוגבלת למקום או זמן. כמו כן ניתן לפרסם את המשקאות האלכוהוליים בכל מקום אפשרי כולל בעיתוני נוער (פרסומות סמויות).
לגורמי האכיפה יש תפקיד לאכוף ושוב לאכוף את החוקים האוסרים מכירה של משקאות אלכוהוליים לבני-נוער או נהיגה תחת השפעת אלכוהול. לצערנו, מספר רב של עסקים ופיצוציות מתפרנסים מעבריינות. לעיתים אף מוכנים לקבל דוחות ולהמשיך לעבור על החוק בשל הרווח הרב שהם משלשלים לכיסם ממכירת משקאות אלכוהוליים. מדיניות מתקדמת ככל שתהיה, אינה יכולה להיות יעילה ומשמעותית ללא אכיפה.
למערכת החינוך יש תפקיד לקיים מניעה חינוכית. חשוב לזכור ששתייה של משקאות אלכוהוליים מתרחשת מחוץ לכותלי בית הספר, ולכן על מערכת החינוך להתמקד בהגברת המודעות לנזקי השתייה ולהקנות מיומנויות חברתיות שיאפשרו לנער/ה להתמודד במצבי לחץ.
קביעת מדיניות, אכיפה וחינוך הנם גורמים משמעותיים במניעה אך הגורם המשמעותי ביותר הוא ההורים. ילדינו יוצאים מהבית לבילוי וחוזרים הביתה לאחר מכן. כיום ברור יותר ויותר, שהגורם המשפיע ביותר על קבלת ההחלטות של הילד האם לשתות שתייה מבוקרת או לא, הם ההורים. חשוב שההורים יתעוררו כי בסופו של לילה (או תחילתו של בוקר) ילדינו חוזרים הביתה.