מאת: יהודית מור
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 19
רז מור ז"ל, חייל, חובב אופנועים ומלא חיים, נדקר בליבו במהלך קטטה אלימה במסיבת יום-הולדת והוא בן 19 וחצי בלבד. מאז הירצחו, עוברת יהודית אימו בבתי-ספר, בסיסי צה"ל ואף בבתי-כלא כדי לספר את סיפורו הטראגי של בנה, להעלות את המודעות לתוצאותיו ההרסניות של גל האלימות הגובר בחברה הישראלית ולנסות למנוע את הקורבן הבא. סיפורו של רז הוא גם סיפור על תוצאותיה ההרסניות של האלימות ועל משפחה אשר חייה נהרסו בגלל רגע אחד של זעם וחוסר מחשבה.
ביום 31.1.2003 נרצח רז בצורה אכזרית ומיותרת והוא רק בן 19 וחצי.
במהלך מסיבת יום הולדת 15 שחגגה בת היישוב גרנות, בו אנו גרים הגיעו חבורת נערים מנהריה והחליטו להשתתף במסיבה, מאחר והם לא הוזמנו ולא היו מוכרים הוחלט לא לאפשר להם להיכנס. כאשר הם הבינו שהם לא רצויים, הם החלו להתנהג באלימות כלפי ילדי היישוב והתפתחה קטטה. רז ששהה באותה עת בחופשת שבת מהצבא שמע צעקות מהמועדונית של הישוב ורץ לראות מה קורה, בהגיעו למקום הוא נתקל באחד מאותם נערים בו 15 וחצי מנהרייה ונדקר בליבו.
רז, בן בכור ליהודית ורפי נולד ב – 22.7.1983 והיה אח ליותם,שני,אביחי וגל. רז נולד בישוב גרנות שבגליל ולמד בבית הספר היסודי בצת ובתיכון למדעים ואומניות כברי, כמו כן היה חבר בתנועת הנוער של תנועת המושבים. רז אהב אופנועים והיה חבר במועדון האופנועים הישראלי .הוא חלם להשתתף בתחרויות לאופנועי שטח. מאז נולד, רז הווה מקור גאווה להורים, מושא הערצה לאחים ודמות חיקוי לחברים. צניעות, הענווה והעזרה לזולת היו בראש מעייניו. תכונות אלו,השתלבו כה יפה באישיותו וסחפו אחריהן את כל חבריו ובני משפחתו. הוא היה ילד ונער יוצא דופן ברוגע ובשלווה שהקרין, באושר המתמיד שעטף אותו ובצחוקו התמים. רז היה לנו למגן ומשענת, מלא חיים, ידע לוותר בשעת הצורך ולהעניק אהבה מכל הלב.
בנובמבר 2001 התגייס רז לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 603 בחיל הנדסה קרבית , לחם בגזרת עזה ובגזרת הצפון והוא נרצח בעת שרותו הצבאי.
בהספד אמר עליו המג"ד שלו סא"ל אילן סבג: "כל שרצה הוא לעזור, לפייס, לנהוג כפי שהטבע ציווה אותנו, כל מה שרצה הוא טוב, כל שרצה זה לצחוק, כל שחפץ זה ליצור, כל שחלם זה לרכב אל האופק הרחוק, כל שקיווה זה לאהוב ולהיות נאהב, כל מה שרצינו כולנו זה שיישאר איתנו. את ביתו הוא עזב לשמע קולות של עזרה, במהרה בלי להניד עפעף התייצב שם בגבורה, גבורה של נתינה, גבורה של אהבת אדם, רצון לתת להיות שם כשהאחר זקוק לך, בין רגע עולמות נחרבים, שמיים יורדים, חושך מגיח כובש את האור והוא איננו. רז הוא קורבן אלימות של החברה הישראלית, במותו השאיר לנו צוואה רוחנית להעביר מסר של "קדושת החיים" .
בימים טרופים אלא כשנושא האלימות בכלל ובקרב בני נער בפרט אינם יורדים מסדר היום הציבורי, ימים בהם אנו עדים על חיים נוספים שנגדעו,על משפחה נוספת שנהרסה, באותם רגעים אני ומשפחתי מרגישים כאילו נכנסנו שוב לאותו סרט אימה בו הכול אפל וכואב, הכול לח ומלוח מדמעות שזולגות, בסרט שכולו מלא בשאלות שעליהן אין תשובות ,ולמרות זאת אנו אוספים את עצמנו ומרגישים צורך עז לזעוק את זעקתנו, אני מגיעה לבתי ספר, בפני חיילים בבסיסי צה"ל, הייתי בכלא אופק לקטינים, לשירות בתי הסוהר להשתלמויות של קציני מבחן ועובדים סוציאליים ומביאה את הסיפור הטרגי שלנו כמשפחה עם סרטון על רז כדי להראות לכולם ובמיוחד לאלה שיידם עלולה להיות קלה על ההדק והסכין, מה יכול לעולל רגע אחד של חוסר מחשבה, רגע אחד מיותר של כעס.
אני פונה אליהם ואליכם הקוראים להיות שליחים ולעצור את גל האלימות, את הדמעות שזולגות ומייבשות את העיניים, דמעות של צער ותוגה, תוגה שמילים לא יסבירו אותה, לעצור את הכאב על צעירים שדם עורקיהם יבש וקול צחוקם נדם.
לאחר הרצח של מעיין ספיר ב 2005 ערכנו מסע רגלי מגרנות, מקום הרצח של בני, לירושלים. המסע ערך שבוע ימים שבסופו נפגשנו עם שרת המשפטים גב' ציפי ליבני במטרה להחמיר עם העונשים של אלימות בקרב בני נער. ביולי 2007 לאחר הרצח של צחי באשה מרחובות הקמנו אוהל מחאה בירושלים במטרה לגרום לנבחרי הציבור להעלות על סדר היום את תופעת האלימות. תופעה המהווה איום על המרקם החברתי והאנושי כאחד.
אני תקווה שפעולותיי ייסעו פרי ונראה התעוררות למען הקורבנות שבדרך.
* יהודית מור היא אימו של רז מור ז"ל