מאת: יפה צוברי
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 23
לעתים קרובות הורים מרגישים חסרי אונים בכל הנוגע לצריכת סמים ואלכוהול בקרב ילדיהם. מחקרים בתחום החינוך למניעה משני העשורים האחרונים מלמדים שעל ידי עידוד הילדים למעורבות בפעילויות הקהילה, בית הספר, הכנסייה, בפעילויות ספורט וכדומה, יכולים ההורים להשפיע על יכולת ילדיהם להתנגד לצריכת סמים ואלכוהול. בידי ההורים מצוי כוח השפעה רב על ילדיהם והם מהווים גורם דומיננטי בהחלטות שמקבלים הילדים, במיוחד בשנים החשובות של תחילת גיל ההתבגרות.
בשנות התשעים של המאה העשרים ערכו שני צוותי חוקרים בתחום מניעת סמים ואלכוהול בארצות הברית )דונבון, ג'סור וקוסט: הוקינס, קטלנו ומילר) מחקר אשר תוצאותיו תומכות בהתמקדות בפוטנציאל החיובי של הילדים ולא בפוטנציאל השלילי העלול להוביל לצריכת סמים ואלכוהול. אם נעצים את ילדינו כך שירגישו נוח עם עצמם, מחוברים לקהילותיהם ויבינו שמוקד שליטתם הוא פנימי, נעניק להם את הכוח להתגבר על מכשולים רבים. חוקרים רבים הגדירו גישה חדשה זו למניעה בשם "התפתחות של בני נוער באורח חיובי" שכן במקום להתמקד בהתנהגות הבעייתית, ההתמקדות היא בפוטנציאל העצום הטמון באנשים הצעירים.
קיימות אינספור דרכים למניעת התנהגות מסוכנת על ידי עידוד תעסוקה חיובית. תלמידים יצירתיים, למשל, יכולים לתרום מכישרונם בעיצוב עלון בבית הספר וכך לטפח את תחושת הביטחון ביכולותיהם ובמקביל לתרום לקהילת בית הספר באמצעות עשייה. עידוד הילדים להעריך את השונה והמגוון מסייע להם להרגיש טוב עם עצמם ולהבין את הקהילה הסובבת אותם. קבוצות למידה בשעות שאחרי הלימודים יכולות לסייע לילדים בביצוע שינויים ובהבנה עד כמה הם יכולים לשפר את יכולת הלמידה שלהם.
מגוון פעילויות מובנות יכול להועיל במניעת התנהגויות סיכון מסוימות אך בכל הנוגע למניעת שימוש בסמים ואלכוהול, אנשי המחקר עדיין מתחבטים במציאת הדרכים היעילות ביותר.
מה מבדיל בין ילדים המחליטים לשתות אלכוהול ולצרוך סמים מאלו שאינם עושים זאת? החוקרים מציינים כי בתחילת גיל ההתבגרות רק מעטים מהילדים בסביבתה צרכו חומרים אלה אך עד כיתה י' נראה היה שרוב חבריה התנסו לפחות פעם אחת בסמים ובאלכוהול. כמו כן, לא היה כל גורם מקשר בין הילדים- אחדים היו חכמים ,אחרים התקשו בלימודים, חלק היו מקובלים בקרב חבריהם ואילו אחרים לא, לחלקם היו הורים פעילים ולאחרים היו הורים נעדרים, אחדים היו ספורטאים ואחרים לא. מה יכול, אם כך, להיות המאפיין המשותף לקבוצה כה רב גונית של מתבגרים?
החוקרים ניסו לבחון שאלה זו בצורה הפוכה ושאלו: מה עשוי להיות המשותף לילדים שלא צרכו סמים ואלכוהול? התשובה הייתה ברורה: כמעט כל הילדים אשר החליטו שלא לצרוך סמים ואלכוהול היו מנהיגים בבית הספר, בבתי הכנסיות ובקהילות שלהם. הם מילאו תפקידי מנהיגות וקידמו פעולות מודעות לשיפור כישורי המנהיגות שלהם. לא כולם היו "מנהיגים טבעיים" אך רובם קידמו את כישורי מנהיגותם והפכו לפעילים במועדונים ולראשי קבוצות ספורט.
סקירת הספרות המקצועית מאפשרת להבין מדוע הייתה המנהיגות המאפיין המשותף לתלמידים שהחליטו להתנגד לצריכת סמים ואלכוהול ומוכיחה כי המנהיגות נותנת מענה לחלק מהגורמים הפעילים המובילים צעירים לצריכת סמים ואלכוהול. תלמידים מנהיגים מרגישים מחוברים לבתי הספר ולקהילותיהם ובעלי אחריות הן למעשיהם והן למעשי מי שמונהגים על ידם. תלמידים אלו מפתחים יחסים משמעותיים עם מבוגרים ומורים ומתוך התנסויותיהם המנהיגויות, הם מפתחים הערכה עצמית עוצמתית.
המסקנה המתבקשת היא שההחלטה לצרוך סמים ואלכוהול היא אישית ולכן יש לקדם ולפתח את המתבגרים בתקופה בה הם עשויים לקבל החלטות מכריעות בעניין זה. החוקרים ממליצים להורים ולאנשי מקצוע בתחום החינוך ולמניעה, לאמץ חינוך למנהיגות לשם סיוע במניעת התנהגות בעייתית. המחקר מלמד שכהורים, ביכולתנו להנחיל כישורי מנהיגות לתלמידים וייתכן שזהו "מפתח הקסם" אותו חיפשו אנשי המקצוע בתחום המניעה ב"פיתוח חיובי של צעירים."
מקור:
תודה ליפה צוברי, מידענית הרשות הלאומית למאבק בסמים ואלכוהול.