מאת: ד"ר ארנון אדלשטיין
פורסם ב: עיתון יסודות – גיליון 24
חשיפת הפרשה בה מעורב, לכאורה, הזמר אייל גולן ואחרים, הביאה לגל תקשורתי שעסק בתופעת המיניות המוחצנת של נערות ואף ילדות, והתנהגות המוגדרת כזנות על ידי חל קטן מהן.
כמובן ש"הפאניקה המוסרית" הלכה וגוועה , בעוד שהתופעה מתרחבת, עד לחשיפה הבאה.
יש להבחין בין שתי תופעות, האחת הערצת מפורסמים (בעיקר מוסיקאים) על-ידי ילדות ונערות (groupie's) הקיימת בעולם, ובעיקר בארצות המערב מזה עשרות שנים. ילדות ונערות אלו שכבו עם אותם מפורסמים נערצים, בעיקר בשל רצונן לגעת בתהילה בכל מחיר, גם אם רגע לאחר קיום יחסי המין המפורסם אפילו לא יזכור אותן. מגעים מיניים אלו היו מעורבים לא פעם בצריכת אלכוהול וסמים, כאשר הנערות, שרצו להתפס בעייני המפורסם כבוגרות וראויות, נטלו חומרים אלו לראשונה בחייהן. מכאן, הדרך לקיים יחסי מין גם אם חברי הלהקה של המפורסם, הייתה קצרה, בעיקר תחת השפעתם של חומרים פסיכואקטיביים, והזוהר והסטטוס החברתי שבנות אלו רכשו בקרב חלק מחברותיהן.
לגבי תופעה זו, כמו לגבי תופעות אחרות הקשורות לנושא המאמר, חשוב לציין שישנן נערות רבות המעריצות ידוענים מבלי שיקיימו עמם מגע מיני כלשהו.
מה גורם לנערה, "ילדונת" לקיים יחסי מין עם ידוען? בעיקר כשהיא יודעת שלא מדובר ברגש מצד הידוען או בקשר רגשי משמעותי מצדו? האם זו צורה של רכושנות? רצון לסטטוס חברתי? חוסר יד מכוונת ומפקחת בבית?
ללחץ חברתי לקיום יחסי מין.
מיתוס ואפילו אתוס שמירת הבתולין לליל הכלולות נעלם בחברה המערבית. בנות בנות אחת עשרה בארצות הברית, רואות בבתולין מעין מכשול, שיש להפטר ממנו כמה שיותר מהר. בישראל אנו שומעים על תופעה לפיה, בנות בנות 14, אינן נחשבות כמקובלות, אם אינן מקיימות יחסי מין מלאים עם בנים. מנגד, ככל שמישהי מנסה לעמוד בציפייה זו, מעמדה יורד, והיא הופכת למותרת לכל. בעוד שבעבר הצטיינות בלימודים ובספורט, הדרכה בתנועת נוער, נגינה, כל אלה היוו אמצעים נורמטיביים לקבלת סטטוס חברתי ושייכות בקרב בני נוער, הרי שכיום, מלבד ספורט, עיסוק בשעות הפנאי בצורה שאיננה בגדר התכנסות חברתית, מוסיקה, שתיית אלכוהול ועוד, לא רק שאינה מקנה סטטוס חברתי גבוה יותר, אלא שבני נוער אלו מתויגים בכינויי גנאי כמו: "לפלף", "ילד כאפות", "חנון" ועוד.
הצורך בשייכות חברתית, בעיקר בגיל ההתבגרות, הוא גבוה מאד. קבוצת בני הגיל הולכת ותופסת מקום מרכזי בחייו החברתיים והפסיכולוגיים של היחיד, המצוי במרד כנגד הוריו. מי קובע מהי ההתנהגות המקובלת והבלתי מקובלת? כמו תמיד וכמו בחברה בכלל, מי שיש לו את הכוח לכך. ניתן לדבר על בנים, מקובלים חברתית, הנותנים את הטון בקבוצת בני הגיל.
אף אחד מאתנו לא אוהב לחוש מודר, לא מקובל, בודד ובעל דימוי עצמי נמוך. אולם, מכאן ועד למיניות מוחצנת ולהתנהגות המוגדרת כזנות, הדרך ארוכה. לא ניתן לומר שרק סביבתו החברתית הקרובה של המתבגר משפיע על התנהגותו ותפיסת עולמו. המתבגר אינו חי בריק חברתי גדול יותר, הוא מושפע ממגוון מסרים וגירויים המועברים אליו יום יום באמצעות מגוון אמצעי התקשורת והמחשוב: טלוויזיה, אינטרנט, תוכנות מסרים ועוד.
הרצון להראות מיניות
תופעה נוספת הינה הרצון של ילדום ונערות להראות מיניות. למבוגרים שבינינו ודאי זכור היטב הסרט "לוליטה" (על-פי ספרו של נבוקוב מ-1955), העוסק בקשר שבין אב חורג לבין ילדה פתיינית. אולם, אז, הסרט נחשב לשערורייתי משום שהעז לגעת בנושא שלא מדברים עליו, ונתפס כמעין אפיזודה חולפת. אולם, מסתבר שהתנהגות שנתפסת כפתיינית בקרב ילדות ומתבגרות הולכת ורווחת גם בישראל.
האחריות העיקרית מופנית אל עולם האופנה והדוגמנות. גילן של בנות העוסקות בדוגמנות יורד עם השנים, ובמהלך הצילומים הן נדרשות להציג חזות פתיינית, על-מנת למשוך את תשומת הלב הרצויה. נערות צעירות הנחשפות לעולם הזוהר, רואות בדוגמניות אלו ובמסרים שלהן דוגמה להתנהגות אשר תביא להן זוהר ותהילה. חיקוי זה הולך וצובר תאוצה, כאשר נערות צעירות בנות 12-14 מתאפרות ומתלבשות כנשים צעירות. חלקן מואס בדמות הילדה ושואף לבגרות מוקדמת, בוסרית ללא תוכן מהותי מלבד החזות החיצונית וכוח המשיכה. לשם העצמת ה"בגרות" ישנן בנות צעירות מבצעות ניתוחים פלסטיים ואף סובלות מהפרעות אכילה. חלקן, בכדי לבחון את מידת משיכתן, הן יוצאות עם גברים מבוגרים מהן, שעלולים לטעות ולחשוב שהן בוגרות מכפי גילן האמתי (אין בכך להגן על גברים אלו), תוך כדי שתיית אלכוהול במטרה להראות לגבר עד כמה הן בוגרות.
מפגשים אלה מסתיימים ביחסי מין, שהם "בעילה אסורה בהסכמה" ואף באונס. כאן, האצבע מופנית להורים. כיצד הורה יכול לתת לבתו להתלבש בצורה מינית בוטה בהיותה ילדה? באיזו מידה, אם בכלל, ההורים יודעים עם מי בתן יוצאת ולאן? השאלה הקשה מכל היא: באיזו מידה אם בכלל, להורים אכפת?
תשומת לב גברית
תופעה שנייה קשורה לצורך בתשומת לב גברית, לעתים קרובות, על רקע של מחסור בדמות אב ו/או דווקא על רקע של התעללות מינית בילדות, ולמידה שהגוף ויחסי מין יכולים להקנות את החוסר בתחושת קירבה רגשית. נערות תחפשנה תשומת לב גברית שתגן עליה.
קיימת בישראל תופעה של בנות לומדות, נורמטיביות לכאורה, שבמהלך יום הלימודים נאספות על- ידי גברים, הקונים להן מתנות ונותנים להם כסף, תמורת יחסי מין. למרות שמדובר בזנות בהגדרה (יחסי מין תמורת כסף או שווי כסף), הבנות המעורבות בכך לא יגדירו עצמן ככאלה. עבורן, גבר בוגר התאהב בהן, מרעיף עליהן מתנות וחושק בהן. הקשר עם גבר מבוגר מצביע על החסך בדמות אב ובאהבת אב, גם אם צורתה במציאות זו מעוותת. אין נתונים על תופעה זו אך להערכתי מדובר בעשרות אם לא במאות נערות.
בני נוער מנותקים העוסקים בזנות
התופעה השלישית הקיימת בהקשר זה היא של בני נוער מנותקים, העוסקים בזנות במטרה לשרוד את החיים ברחוב. מדובר באוכלוסית קצה, בבנים ובבנות חסרי בית, שבמטרה להשיג אוכל, מקלט וכסף עוסקים בעבריינות רחוב באילת ובתל- אביב. ההערכה היא שמדובר ב-1000-1500 יהודים וערבים, עולים וותיקים. לבני נוער אלה, הזנות הפכה לדרך חיים ברחוב, והיא מערבת גם שימוש בחומרים פסיכואקטיביים שונים. השימוש בחומרים יכול לבוא לפני הזנות ואז הזנות נועדה לממן את ההתמכרות. לחלופין, השימוש בחומרים החל לאחר התחלת העיסוק בזנות, והוא מאפשר לעוסקים בה "לברוח" מהמציאות הקשה של חייהם.
מקומם של ההורים
עד היום לא נערך בישראל מחקר אמפירי מקיף לגבי התנהגות פתיינית ומינית , הכוללת לעתים גם זנות, בקרב בנות בישראל. עובדה זו לכשעצמה מעוררת תהייה, באיזו מידה הנושא מובא לידיעת הציבור, באיזו מידה הנושא מעניין את המוסדות החברתיים הרלוונטיים, באיזו מידה ישנה מודעות של הורים לגבי התנהגותן של בנותיהן.
הטענה שהאינטרנט ו/או מערכת החינוך אשמים בהתגברות בתופעה איננה מוכחת מסיבה פשוטה.
נערה המקבלת חינוך, תוך הסברה ויד מכוונת, תזהר היטב בגלישה באינטרנט ובתוכנות המסרים החברתיים. מעורבות רבה יותר של הורים בחיי בנותיהן, תוך ערוצי שיח פתוחים וכנים, מוכיחים עצמם כבלמים יעילים. העובדה שהתופעה מהדהדת וחמורה, עדיין אין בה כדי להראות שהיא הנורמה השכיחה.
בראיונות שונים נשמעו בנות המתנגדות לקיום יחסי מין משום שהן חשות שאינן מוכנות או בשלות לכך, ויודעות להתעלם מהלחץ החברתי. בנות אלו נהנות מ"ארגז כלים" שסופק להן במשפחתן התומכת והאוהבת.
עם זאת, ילדות הגדלות בבית בו יש אב מתעלל מינית, ראוי שיוצאו מבתיהן במהירות המירבית.
אולם, לצערי הרב מדינת ישראל איננה משקיעה תקציבים בהרחבת מעונות קיימים, ו/או בבנייה של מעונות חדשים, אשר יכלו למנוע את הידרדרותן לזנות.