חזרה לתפריט הקורס

אז קיימנו דיאלוג, והיינו קשובים, עשינו תהליך משותף בו בדקנו חיפשנו דרך לאפשר לילדים לצאת לבלות תוך שאנחנו משתפים אותם בכל שיקולי הבעד והנגד ואיזה כלים אנחנו מזהים שיש להם ולנו כדי להתמודד עם הדברים .

והנה בכל זאת בא המשבר.

מסתבר שהם שתו, הלכו לא לאן שסיכמנו, מאחרים לחזור , עשו סמים וכדומה.

איך תראה השיחה עכשיו?

בקצרה – הסיפור שלהם, הסיפור שלכם, פתרונות. אם יש צורך הדגישו משהו שחשוב לכם, אבל אל תחזרו על שיחות אזהרה שהיו כבר.

ראשית – קיימנו את השיחה כשכולם אחרי שינה, לא שתויים ולא בקריזה. ניהול רגשות הוא המפתח לשיחה יעילה.

לפני הכל בררו מה שלומם

אין צורך בכעס, ברוגז, המסר שלכם יעבור גם ככה.
שאלו ברוך ומתוך התעניינות כנה מה שלומם.

למה?

  1. כדי להוכיח שבאמת הדבר שהכי חשוב לנו זה שהם יהיו בסדר. הרי הגבולות שלנו נועדו לשם כך ולכן זה מה שאמור להיות לנו הכי חשוב כרגע.
  2. כדי שנדע עם מה אנחנו מתמודדים
  3. כדי שנדע אם הם פנויים כרגע לשיחה או מוטרדים ואפילו אולי צריכים עזרה. כי למשל צילמו אותם, הם פגעו במישהו, הייתה משטרה במסיבה ואמרו להם שיזומנו אנשים לחקירה וכדומה. אם זה המצב, לא מתאים שנעשה שיחה כרגע אלא נהיה שם בשבילם. אל תדאגו, עוד תהיה לכם השיחה.

אל תתחילו בעצמכם אלא בהם , בשאלות

חשבו היטב מה אתם רוצים לשאול.

  • יש שאלות מידע שלא באמת משרתות אותנו ונותנות לילדים תחושה של חקירה.
  • יש שאלות מידע שכן רלוונטיות לנו להבנת המצב לקראת הפעם הבאה אבל לא לצורך השיחה הנוכחית.
  • יש שאלות מידע שכן חשובות לנו לכרגע (בודדות).

ואלא אם כן זה באמת מספק מידע שחשוב לכם באופן מעשי, אל תבקשו מהם להלשין על חברים כדי לספק את הסקרנות שלכם.

לרוב מספיק לפתוח בשאלה: "מה קרה לנו אתמול בלילה? את/ה רוצה לשתף אותי מה קרה אתמול"?

כעת אתם יכולים לומר בקצרה משהו על החוויה שלכם

(לפעמים נכון להשאיר את זה לסוף בשל המשקל של זה)

עדיף לדייק אמירות כמו – "חשבתי שהגענו להסכמה והיה לי קשה לגלות שלא", "הייתי תחת הרושם שיש לנו שיחות טובות ואני תוהה איך בעצם את/ה חווית את כל השיחות האלה"? "הופתעתי מאוד שאחרי ש….זה מה שבחרת אתמול". "קשה לי לתאר לך מה זה היה בשבילי לראות אותך מקיא על עצמך, לא מבין מה קורה איתך. התערובת של פחד נוראי, בהלה ממשהו שלא ציפיתי לו, תחושה שאני כנראה לא הבנתי משהו אם לא ראיתי שזה עומד לקרות".. (כמובן כל אחד על הרגשות שלו ובמילים שלו)

השתדלו להימנע מהמילה אכזבה היא מאוד כבדת משקל וכללית.

גם שבירת אמון למרות שהיא נכונה, פחות משרתת אותנו.

שוב, קונקרטיות עדיפה, כמו להגיד – "אני מרגישה שהקרקע נשמטה לי", או "אני תוהה איך עכשיו אני אדע על מה לסמוך אחרי שגיליתי שלא קראתי נכון את המפה", או "שאת לא כנה איתי", "אני שואלת את עצמי איך אני אמורה לקבל עכשיו החלטות כשיש תחושה שאין בהכרח התאמה בין מה שנדמה לי שדיברנו או סיכמנו או אמרת שתעשה לבין מה שקורה בפועל".

הבעיה היא לא עוצמת הביטויים אלא האם הם ממוקדי החוויה שלי או ממוקדי העשייה שלהם. זה מה שיוצר לפעמים את ההבדל בין תחושת האשמה ולחושת של שיתוף או שיקוף כן.

אפשר להמשיך ולדבר על זה שמערכות יחסים יכולות להכיל משברים, אבל כשמשהו יסודי נפגע ויש תחושה שלא ברור מה באמת קורה, על מה אפשר לסמוך ועל מה לא, זה מאוד קשה. כי יחסים בנויים על קשר ואם הקשר לא ברור, והמידע לא בהכרח נכון, והחוויה שלי לא בהכרח משקפת את החוויה שלך ואת/ה לא מתקנים אותי, אז על מה אני נשענת?

נעבור למניעה

ברוב המקרים אין צורך לחזור על דברים שאמרנו בשיחות קודמות – מה מסוכן בשתייה מופרזת וכדומה. נכוון לפתרון הבעיה בהמשך.

זכרו שבסופו של דבר מה שחשוב לנו הוא לנסות למנוע מזה לחזור על עצמו.

בשלב ראשון נסו להעביר אליהם אחריות (לא את כולה, אתם יחד איתם).

"אז מה אנחנו עושים כדי שזה לא יחזור על עצמו"?

"מה יעזור לך פעם הבאה להימנע מ…."

"מה את מציעה שנעשה ביציאה הבאה? "

בשלב הזה חכו קצת בשקט לראות מה הם יעלו.

ואז השלימו, אתגרו ודייקו את הכלים כדי לוודא שהם מעשיים (לא כביקורת או הכשלה).

"כשאת אומרת שתשימי לב אני לא מרגישה שזה מספיק ברור – איך בדיוק תשימי לב? במה זה היה שונה מהפעם?"

"מה זה נקרא תעצור בזמן? איך תדע מתי לעצור? מי יעזור לך לעצור? אם הפעם אתה אומר שנהנית/לחצו עליך/רצית…למה שזה לא יקרה בפעם הבאה שוב? מה יעזור לך להגיב אחרת לכל אלה"?

בהתאם למה שעלה בשיחה החליטו אם יש צורך בבקרה צמודה יותר או שנראה לכם שאפשר עוד פעם לתת להם הזדמנות. הם אמנם ילדים אבל כל האנשים לפעמים לא מספיק חזקים כדי לעמוד בפיתויים, לחצים וכדומה.

מהי בקרה צמודה יותר?

אם החלטנו שיש צורך, כי זו כבר אל פעם ראשונה או כי לא השתכנענו שבאמת הילדים במקום אחר או פשוט כי קשה לנו לקחת את הסיכון, אפשר להגביר בקרה .

למשל:

  • אתם מביאים ומחזירים
  • מקדימים שעת חזרה
  • מדברים באמצע הבילוי (שימו לב שזה יהיה בשעה שכבר יכולה להיות בעיה ולא חצי שעה אחרי שהגיעו)
  • אולי סוג הבילוי או איזור הבילוי – לא מועדון, כן בית של חברים שאתם יכולים לדבר עם ההורים.

איך מסיימים?

אין צורך בסצינה דרמטית, או שיחות ארוכות.

מספיק שאמרנו את העיקר, הבענו את מה שחשוב לנו ובעיקר בעיקר ייצרנו כלים חדשים.

כעת חשוב להזכיר את האהבה. ולכן בסיום, ניתן נשיקה. (או משהו מקביל שתואם את התרבות המשפחתית שלנו). אפשר אפילו לסיים במשהו חיובי כמו "אני בדיוק מכינה לי סלט/קפה/…בא לך קצת?", "אני יוצאת להליכה בא לך להצטרף?" – המטרה להראות שמשבר הוא משבר אבל מערכת היחסים נמשכת.

לפעמים (לא חובה)

סיכום – הסכמתם על כלים או בקרה צמודה אז לא צריך לחזור על זה רק לסיים במשהו בסגנון "אני מאוד מקווה שמה שסיכמנו עכשיו יספיק", "אני רוצה שיהיה ברור שבפעם הבא אני אבדוק שמה שסיכמנו עכשיו אכן פעל " .

את זה נעשה אם :

לא ממש היה שיתוף פעולה,

או

שאנחנו מכירים את הילדים שלנו ולא בטוחים שהמסר עבר מספיק חד

או

יודעים שיש להם נטייה לבחון את הרצינות שלנו.