משולחנה של בעלת עסק – שעה ללא החלטות

שעה אחת שבה אני לא מנהלת כלום, אפילו לא את עצמי.

אני הולכת קבוע לשעורי אירובי. כל מה שאני צריכה לעשות זה לבוא, המורה אומרת לקבוצה מה לעשות, ואני עושה.

צעד כפול ימינה, סיבוב על רגל אחת, לישר את הרגל למעלה, קפיצה וכו. אני לא חושבת לעצמי “רגע, צעד כפול ימינה זה טוב? ולמה סיבוב על רגל אחת?”.

היא מלמדת את הקבוצה משפט ריקודי צעד אחר צעד, מבחינתי היא אומרת לי מה לעשות. היא בוחרת את המוסיקה ואפילו את הווליום. אין לי שום בחירה לעשות. שום החלטה לקבל.

אני נעמדת מאחור, כדי שלא לחשוב אם מישהו מסתכל עלי, בוחן אותי או מנסה לראות דרך הצעדים שלי מה הוא אמור לעשות.

פעם היה לי מורה ששאל מידי פעם “נו, מה חסר לנו?”, כאילו נתן לכיתה להפגין את הידע או שזה היה כמו קדימון לצעד הבא. וכל פעם שהוא שאל את זה התחשק לי לענות לו –

לא יודעת, לא חושבת על זה ואל תשאל אותי, בשביל זה אני באה לשיעור שלך ולא הולכת לשיעור פרי סטייל. כדי ששעה אחת שלמה, מישהו יגיד לי מה לעשות. שעה אחת שלמה אני לא אצטרך לחשוב אפילו לרגע מה דעתי, מה כדאי, מה הצעד הבא שלי. אני אפילו לא אצטרך להקשיב לאני הפנימי שלי, מה הוא היה רוצה לעשות עכשיו, מה נכון ומדויק לו. ולרגע לא עולה השאלה האם לקבל החלטה או לשחרר. לפעול על פי הנתונים הפנימיים והחיצוניים או להבין שאני בעולם של מורכבות וחוסר וודאות ולשחרר?

לשעה אחת אני רק צריכה להגיע ואז, אני מוסרת את כל כולי לידיים שלך.