מאת: תמר גור
תמיד דיברנו עם ילדים על הימנעות מהתנהגויות מסכנות,
בעבר דיברנו על דברים כמו סמים, אלכוהול, אופניים חשמליות וכמובן מסכים.
אבל הקורונה העלתה לנו רמות סיכון והיא תלווה אותנו עוד זמן רב.
אז רגע לפני שאנחנו מתחילים לשחרר את הסגר ולהעביר אחריות אל האזרחים,
חשוב שנכין את האזרחים הקטנים שלנו לקבלת האחריות הזו.
על מה לדבר?
רגע לפני שאמליץ על מה לדבר, אני רוצה להזכיר שבכל שיחה אנחנו בעיקר מקשיבים.
כן, יש גם המלצות לנושאים, אבל תמיד היו קשובים, הגיבו לדברים שייאמרו. ייתכן שחלק מהנקודות לא תעלינה בשיחה הראשונה או שנייה. לא נורא, מדובר בתהליך חינוכי.
תנו מקום לקושי של הילדים, אל תשפטו אותו, אל תבטלו או תקטינו אותו.
זכרו שזה קשה גם לנו. לחיות במודע ותמידית בצל הסכנה, זה "חתיכת תיק" כמו שאומרים.
שאלו אותם איך הם חושבים שהם יכולים להתמודד עם הדברים? איך אתם יכולים לעזור או מישהו אחר כמו חברים, מדריכים בתנועת הנוער, אנשים במסגרות החינוך, אולי אפילו תכנית טלוויזיה שהם אוהבים ושמדברת את המסרים שלנו בצורה שקל להם להקשיב לה ועוד. לימדו מהם.
פתחו את הדלת לכך שכשהם ירגישו שקשה להם, שהם רוצים לשחרר, או אם הם ישחררו ולא יקפידו, הם עדיין יוכלו לבוא אליכם. רק הזכירו להם שלא תמיד תוכלו לתקן או לפתור את כל הבעיות שעשויות להיווצר.
אז על מה בכל זאת לדבר?
על כך שזו בחירה שלהם – כן, כן. אנחנו נדרשים להעצים אותם, להביא למודעות שלהם שהם עושים בחירה וזה בידיים שלהם, וגם להודות בחוסר השליטה שלנו.
על המשמעות של לקיחת סיכון – השלכות אפשריות באופן כללי כמו פגיעה פיזית בי או באחר, חרטות שילוו אותנו, פגיעה רגשית בחברים. וכן, אתם יכולים לגמרי לדבר על מה זה יעשה לכם אם יקרה להם משהו. מה זה יעשה לחברים, למי שהם יפגעו בו, איזה מידע יהיה לעולם זמין כשיחפשו ללמוד עליהם ועוד ועוד.
מעגלי השפעה – מעגלי ההשפעה הם חלק מהמשמעות ובכל זאת אני בוחרת להקדיש להם מקום מיוחד. הרבה פעמים אני שומעת בשיחות וסדנאות את הטענה "זה החיים שלי", "זו הזכות שלי".
אבל אין חיים שלא פוגשים חיים של מישהו אחר. אין זכות שלא פוגשת זכות של מישהו אחר. אלא אם אתם חיים לבד באי בודד.
בימים אלה של הקורונה, קל מתמיד לראות את זה. הזכות של מישהו לא לשמור על בידוד או לשים מסיכה פוגשת את הזכות של האחר להגנה על עצמו. ולכן, תמיד תמיד מה שהם יעשו ישפיע על מישהו.
על הקושי – המשמעות של לחיות עם תחושת סכנה כל החיים. המשמעות של לא לשחרר עד הסוף אף פעם. הלחץ החברתי שיופעל עליהם מחברים, מהתקשורת, אולי מאחים או דמויות חיקוי אחרות בחיים שלהם.
על מאזנים – לצערי אני חייבת להודות שסביר להניח שהם (וגם רוב המבוגרים) לא יצליחו כל הזמן לשמור במאה אחוז על הימנעות מסיכון. דברו איתם על מה הסיכונים הגדולים, איך מחשבים סבירות סיכון. לא ברמה המתמטית כמובן. איך מסתכלים על התוצאה האפשרית במטרה להבין איפה בשום פנים ואופן אסור לנו לתת לעצמנו הנחות.
חשוב להדגיש, זו לא לגיטימציה לקחת סיכון. כי בכל מאזן צריך לזכור שבכל זאת יש סיכון. ושום סיכון, לא משנה כמה קטן, יכול לכאוב מאוד ולא בהכרח בר תיקון. הדגישו זאת!
זו כן הכרה בחולשה האנושית של כולנו. זה כן תרגול בקבלת החלטות. זה כן בא לומר שאנחנו לא חיים בלה לה לנד.
על התבגרות ואחריות – בגרות פירושה מצד אחד עצמאות וחופש, ומצד שני על מנת לאפשר את אלה פרושה לקיחת אחריות. דברו עם הילדים על החיבור הזה. ולכן, הם צריכים להבין שכל החלטה שיעשו תכלול את ההחלטה אם הם לוקחים אחריות, על עצמם ועל אחרים.
אולי זה נשמע כבד, או פשוט עצוב, שאנחנו צריכים לדבר עם הילדים שלנו על המציאות הזו. אבל זו המציאות. ולטובתם, לטובת כל מי שהם אוהבים ואוהב אותם ולטובת כולם, חייבים לקיים את השיחות האלה.