איך לא לפחד מהשאלה “מה, אתם רוצים לבודד אותי”?

אחת השאלות איתה הורים לא פעם מתמודדים כשהם מנסים להציב גבול של יציאה לבילוי, נסיעה לפסטיבל, לעיירות נופש או אפילו למסיבה שידוע בה שיהיו כמויות גדולות של אלכוהול ואולי גם סמים.

השאלה נזרקת לעברינו ההורים כהטחה אבל משקפת חוויה אמתית של הילדים.

יחד עם זאת, בואו רגע נבדוק את זה.

האם כשלא נרשה משהו אחד, זה באמת מה שיבודד את הילדים שלנו? או מכיוון הפוך, האם זה שהם ילכו לסיבה/טיול/פסטיבל וכו, זה מה שיבנה את מעמדם החברתי?

במידה וזה לא חד פעמי, אלא באמת החברים של הילדים מבלים בצורה לא מתאימה מבחינתכם, האם זה יהיה נורא שתבודדו אותם מאותה קבוצה?

באמת עצוב לנו כהורים לראות את הילדים שלנו משלמים מחירים, על זה שהחברים אולי נסעו/יצאו, ויחזרו עם סיפורים וחוויות והילדים שלנו ישבו אתנו בבית והפסידו את כל זה כי אנחנו חשבנו שזה מסוכן או לא מתאים.  זו הסיבה שקודם כל חשוב שכשאנחנו מחליטים, זה יהיה אחרי הרבה שיקול דעת, ברור נתונים, שיחה פתוחה עם הילדים ולא סתם ניתן תשובה בלי שיהיה לה צידוק ממש ממש טוב.

אבל אם ברור איך הגענו להחלטה, ולמה היא מגשימה את התפקיד ההורי שלנו אז חשוב שהילדים יראו שאנחנו לא נבהלים מזה שהם יהיו לרגע מבודדים מהחברים. זה כדי לשמור עליהם. וזה שאנחנו לא נילחץ, ישדר גם להם שזה לא סוף העולם.

כי אם אנחנו נילחץ והשייכות החברתית תנצח כל שיקול דעת, הרי שאנחנו מלמדים אותם להיכנע ללחץ חברתי.

במקום זאת חזקו בהם את היכולת ותפיסת העצמי שמראה להם, שגם אם הם לא עושים הכל כמו החברים, הם לא יישארו בלי חברים. וחברים אמתיים מכילים שונות. חברים אמתיים דווקא ינחמו אותם וישתפו אותם במובן חיובי ולא בצורה שמטרתה לעורר קינאה.

 

אם אנחנו נשדר שזה נורא ואיום להיות מבואס וזה שובר אותנו, אז גם הם יחשבו שזה נורא ואיום. וחשוב שהם ידעו שבחיים לפעמים אנחנו מתאכזבים, מתבאסים, עצובים, אבל קמים מזה. לא עולמם חרב עליהם.

זה כמובן חייב להיעשות לא על ידי ביטול – “נו די כבר, אפשר לחשוב, כמה דרמה. אז לא נסעת איתם ל…”.

אלא על ידי תמיכה ואמפתיה – אני מבינה שזה מבאס, אני מצטערת שאת עומדת בסיטואציה הזו  (כן, לא לפחד להצטער על הכאב גם אם ההחלטה שלכם נכונה). יש לי איכשהו להקל? לפנק?

אפשר להקל עליהם בדברים אחרים כי אנחנו מבינים שאלה ימים רגישים – איזו מטלת בית שמישהו אחר היום יעשה.

ואפשר לחפש מענים אחרים. למשל, בזמנו ליוויתי בייעוץ אמא שהייתה אצלי בקבוצת הורים.  הבת שלה רצתה לנסוע לאירופה לעיר מסיבות. אחרי שיחה עמוקה ופתוחה, הילדה החליטה לא לנסוע לעיירת צעירים עם כולם, אלא לנסוע עם כמה חברות טובות לאזור אחר. מה שקרה הוא שבמהלך השיחה היא והחברות הבינו, שהאלטרנטיבה תיתן להן לממש הרבה דברים שהן אוהבות לעשות יחד וגם את הריחוק מההורים והעצמאות. הן גם הבינו שהמסיבות ואזור הבילוי, זה לא בדיוק מה שהן חשבו. אז נכון, הפתרון הוא אחר מחוויית המסיבות, אבל זה היה לא פחות מוצלח.

זה לא קל למנוע מהילדים שלנו. אנחנו מתוכנתים לתת. אבל לפעמים תפקידים כמו לשמור על שלומם, לשמש דוגמה אישית, לחזק את הדימוי העצמי שלהם, לפתח בהם כוח פנימי וחוסן, ללמד אותם תהליכי קבלת החלטות, לא פחות ואפילו יותר, חשובים.