כתבה: תמי גור
נכון, לפעמים הילדים אומרים שאנחנו חופרים גם רק אחרי כמה מלים. אבל לפעמים הם צודקים.
למשל כשעשו משהו שמכעיס או מאכזב אותנו, לא פעם נמצא את עצמנו חוזרים על דברים שאמרנו. דברים שאמרנו כבר באותה שיחה ודברים שאמרנו בשיחות קודמות.
אז כמובן שקיים הרצון לפרוק, כלומר זה דיבור מתוך סערת רגשות.
אבל הרבה פעמים הורים אומרים לי גם שהם "נואמים" כי זה נראה כאילו כל מה שאמרו עד עכשיו לא נקלט וגם כי אחרת מה? הילד.ה עשו משהו שאסור והם יעמדו שם וישתקו? איזה מסר זה מעביר?
אז כמה נקודות למחשבה:
- לרוב זה לא שהילדים לא קלטו. וזה לא שאם נגיד שוב הם יקלטו. הם קלטו ובחרו שלא לפעול על בסיס הדברים, או התקשו לפעול על בסיסם או לא קישרו את הדברים לאותו אירוע כלומר לא זיהו שזה מה שדיברנו עליו. יכול להיות גם שהם פשוט היו שקועים בשלהם וזה לא עבר להם בראש.
- כשיש משבר ואנחנו כועסים על הילדים הם עסוקים במגננה ובלגלות כמה זה יעלה להם. מה יהיה העונש , כמה זמן אי הנעימות הזו עוד תמשיך. מתי השיחה הזו כבר תגמר. זה אומר שהם לא פנויים להקשבה וחשיבה מעמיקה.
- תחדשו. גם אם הם לא הבינו, לא רק שזה לא הזמן בו הם יבינו (ראו סעיף 2) אלא שזה אומר שצריך להעביר את המסר, לדבר על הדברים בצורה אחרת. לכן חזרתיות שוב לא משרתת אותנו.
אז מה כן?
לפעמים מבט, שתיקה, או משפט קצר כמו "נדבר על זה בהזדמנות אחרת", או "אני משערת שאין צורך להרחיב וברור שזה לא יקרה שוב", יספיקו.
וגם אם הילדים מנסים להוציא את זה מכם, אל תתפתו. תהיו אסרטיביים ורגועים.
תבחרו את המקום והזמן שאתם רוצים לדבר. ואם החלטתם שאין צורך להרחיב כי הכל כבר נאמר, אז אתם לא מתעלמים אבל לא נגררים. זה חלק ממה שבונה את הסמכות שלכם ומונע חפירה.
אפשר להגיד שאין לכם מה לומר שלא נאמר כבר, אבל אתם פתוחים להקשיב אם הם מרגישים צורך לומר משהו ובאמת תהיו מוכנים להקשיב. סביר להניח אגב שזה יפתיע אותם. אולי יש משהו שכן יש להם צורך להגיד או שאתם תרצו לדבר עליו מתוך הדברים שלהם ושלא דובר בעבר.
אם גם הם לא חידשו כלום, אתם נשארים אסרטיביים, "אוקיי, אני שומעת אותך, גם זה נאמר בעבר וזה לא מה קרה שפועל, אני רוצה לקוות שפעם הבאה זה כן מה שיקרה". או "אני מבינה את כל זה וזה לא משנה את העמדה שלי ואת.ה יודע.ת למה".
אין צורך להיגרר לנזיפה, נאום או האשמה. זה ברור להם שהם לא היו בסדר והם יודעים למה ובמה.
כשאנחנו מדברים זה מטה את המשקל והמיקוד אל הנזיפה.
ככל שנגיד פחות זה משאיר יותר את המיקוד בהם ובמה שהם עשו.