3 טעויות חשיבה נפוצות בהנעת תהליכים קהילתיים:
במקום זאת נאמץ
אנשים הם מגוונים ומונעים מדברים שונים. יתרה מזאת, תמיד יהיו חילוקי דעות. כך שהשאיפה ל- 100% היא לא ריאלית ויותר מזה, יש בה משהו שלא מקבל את העובדה שאנשים לעולם יהיו עם מורכבויות ושונות. בתהליך קהילתי ננסה לצמצם פערים כדי לקדם מטרות משותפות, אבל לא נשאף לאחידות מלאה אלא נלמד לעבוד עם השונות ולדעת שעם אנשים דברים לעולם יהיו בתנועה.
גם צריך לזכור שאנחנו לא צריכים את כולם, אנחנו צריכים מאסה מספקת ליצירת שינוי.
זה קצת דומה לתפיסה בעולמות ההייטק של פיתוח מוצרים "טובים מספיק" כדי לצאת איתם לשוק ולא מוצר מושלם מוגמר.
לא פעם לכולנו, כאנשים קשה להניע את עצמנו להתחלה חדשה בעיקר אם היא מאתגרת ומלאת ספקות. אבל כשאנחנו רואים את התנועה, רואים אחרים עושים, רואים תוצאות ראשוניות ובמידה רבה פשוט מרגישים פתאום תקווה, שאולי זה כן אפשרי, יותר קל לנוע להצטרף.
הרכבת שיוצאת מהרציף מסמלת לנו שהדברים הולכים להשתנות ואנחנו לא יכולים להישאר פסיביים, כי מה שלא נבחר, הוא כבר החלטה בין שתי אפשרויות.
לכן בתהליך קהילתי נתחיל עם מי ומה שיש. מתוך ההנחה שככל שנתקדם האחרים יצטרפו.
הרבה פעמים רוצים להתחיל תהליכים מה"אגוזים הקשים" כי יש הרגשה ששם מרכז הבעיה, שאם זה ייפתר יהיה יותר קל להמשיך או שממילא לא אפשרי להתקדם כשהם ממשיכים לעכב או ליצור בעיות והתנגדות.
אבל האמת היא, שאת האגוזים הקשים קשה מאוד לפצח. ואחד הכלים שלנו היא אותה רכבת שמתחילה לזוז. שמרעידה את הקרקע, יוצרת רוחות חדשות ואפשרויות חדשות, אפילו לחץ חברתי חדש ושינוי במאזן הכוחות. השינויים האלה לכשעצמם לא פעם מביאים להתחלה של שינוי אצל אותם אגוזים קשים.
בנוסף, אם נחכה עד שנפתור אותם, הכל מתעכב ואולי לא יתרומם. וחבל. כמו שכבר אמרתי, מתחילים עם מי ומה שיש. התנועה עצמה יוצרת אפשרות לשינוי והתגייסות.
אם גם אתם רוצים להתחיל להתניע את הרכבת הקהילתית שלכם, מוזמנים ליצור איתי קשר.
תנופה | בניית אתרים