לקח לי כמה שנים לבנות תהליך מיון נכון.
בסופו של דבר בנינו מפגש של כשלש שעות שבאמת אפשר לנו לזהות בדיוק רב עם מי יש לנו התאמה.
4 עקרונות הובילו אותנו בבניית התהליך.
העקרונות במהותם, למעשה מתאימים גם למקרים של פיטורין.
מבחינתנו, זה שיכולנו לשמוע בסוף המפגש אמירה כמו– "לצערי אני לבד רואה במה אני לא מה שאתם מחפשים", או "טוב שקיבלנו הסבר מפורט על…כי זה באמת אלמנט שלא מתאים לי" – היה סופר חשוב וחסך לנו טעויות שכפי שברור לכולנו, עולות במשאבי כסף, זמן ונפש.
2. הערכה לזמן של המועמדים.
אם א.נשים מקדישים לנו חצי יום, חשוב לנו שהם לא ירגישו שהם לגמרי בזבזו אותו. בעיקר מאחר וברור לנו שהם נאלצים להקדיש את הזמן הזה לא רק אצלנו.
אני אומר בכנות, ברור לי שזה נשמע לא עסקי או לא יעיל, אבל זה מה שהרגיש לנו נכון וגם היום הייתי בוחרת ככה. בנוסף, מאחר שבחרנו לא לקיים ראיונות אישיים (אלא רק עם אלה שאחרי המפגש התקבלו מבחינתנו), בחישוב הזמן עדיין היינו ברווח.
לכן בחרנו במודע שהם ירוויחו מהיום הזה משהו. ומה שהיה לנו להציע היה ידע מקצועי שיתרום להם. מאחר ובמפגש הם התבקשו להנחות קטע של סדנה, נתנו משוב על כל ההנחיות. לא באופן פרטני, לא בשם, אלא דיברנו על עקרונות שראינו לחיוב ולשיפור. מי שהמשיך אתנו כבר למד הרבה. מי שלא, לפחות יצא בתחושה שקיבל משהו.
ואכן, לא פעם קרה שמועמדים אמרו לנו – "למרות שלא התקבלתי אני שמח שבאתי ליום המיונים הזה. גם יצאתי בהרגשה טובה וגם למדתי על ההנחיה ועל עצמי, תודה".
זה היה לנו חשוב ערכית ועם הזמן למדנו שגם הוצאנו מהחדר אנשים שהם בעדינו.
3. כדי באמת ללמוד דברים על א.נשים, חשוב לייצר מרחב בטוח בו הם נינוחים, מרגישים שהם יכולים לבוא לידי ביטוי ושוכחים להיות על המשמר.
חשוב לי להבהיר. אני לא מתכוונת למצג שווא שמפיל אותם בפח בכך שהם יורידו מגננות ויפלילו את עצמם. נהפוך הוא. באמת רצינו שהם ירגישו בנוח להביא את עצמם לידי ביטוי כי ככה הם גם יצאו במיטבם וגם נוכל להכיר אותם והם יוכלו לזהות על עצמם דברים.
לכן השקענו מאמץ מודע ביצירת חוויה נעימה ומאפשרת. החל מהחדר בו היינו, דרך הכיבוד, היחס הקרוב, התהליך שבנינו בלו"ז, הנינוחות שלנו, הצחוקים וחוסר השיפוטיות.
בסוף היום אנשים יצאו מחויכים ולא פעם אמרו לנו תודה על בוקר מהנה ומלמד. גם אם ידעו כבר שהם לא ימשיכו איתנו.
זה אפשר לנו אבחון ומיון מדויקים ושוב, הוציא מהחדר אנשים שבעדינו.
4. הודעות אי קבלה תומכות.
פה יש שני מרכיבים.
הראשון הוא שבאמת ברור לנו שכשאין התאמה זה לא בהכרח אומר שהם לא אנשי מקצוע טובים. זה אומר שמשהו בהתאמה המדויקת אלינו או בחיבור לא קורה. אבל יכול להיות שבמקומות אחרים בהם למשל ההנחיה היא שונה, הם יכולים להיות טובים, לתרום ולהצליח.
הדבר השני הוא שזה לא נעים לא להתקבל. זה גם מעיק ברמה הפרקטית של המשך החיפושים, גם היו כאלה שמאוד רצו לעבוד אצלנו וזה תמיד פגיעה באגו ומעורר תחושת דחייה או אי הצלחה. גם אם אח"כ נעבד את זה ונמסגר מחדש ואולי נמצא עבודה שבסופו של דבר הרבה יותר תשרת אותנו.
רגע הדחייה הוא כואב.
לכן היה לנו חשוב כשאנחנו מבשרות את ה"לא", לעודד, לחזק, לעזור עם הרגע הלא נעים הזה.
חזרנו אל כולם. גם לכל מי שלא התקבל.ה. ברור לי שבחברות ענק בהן מדובר במסות גדולות, זה יותר מאתגר. אבל אני עדיין חושבת שצריך למצוא דרך. גם אם היו מיונים בהם התקשינו לחזור טלפונית לכולם ונעזרנו בפנייה כתובה, תמיד נתנו הסבר מפורט להחלטה והזמנו אותם להתקשר או להתכתב אתנו,אם הם עדיין מרגישים רצון לדבר. היה לנו חשוב שהם יוכלו להגיד כל מה שהיו צריכים, לשאול מה שירצו ולקבל הסברים שביקשו.
גם פה, השגנו את אותו אפקט, של אנשים שלמרות האכזבה ולפעמים אפילו כעס בהתחלה, בסוף נפרדנו בידידים.
אז מה זה עוזר לנו שאנשים יוצאים בהרגשה טובה?
חוץ מהערך המוסרי, רגשי אנושי כמובן.
אני יכולה לומר שלאורך השנים אכן הגיעו אלינו אנשים דרך המלצות של כאלה שלא התקבלו אבל יצאו עם זיכרון טוב, הערכה מקצועית ופינה חמה בלב עבורנו.
חלק מאלה שלא התקבלו אכן הפכו ללקוחות או המליצו עלינו.
ההשקעה בתהליך ה"מיון והדחייה" יצרה לנו רווחים משניים יקרי ערך.
Home » מועמדים שלא התקבלו ואפילו עובדים שפיטרתם, יכולים להיות נכס עבורכם!
כל הזכויות שמורות לתמי גור ומכון יסודות
עזרה והצהרת נגישות
תנופה | בניית אתרים